פסטיבל חיפה 2015: האשה מהסינמטק

אשה ערביה מנהלת! סינמטק! והיא גם רוכבת על סוסים! והיא אומרת לגברים מה לעשות! ויש לה תשוקה לקריירה שלה! והיא לא תתכופף אל מול הקשיים ואל מול תפיסות החברה! אשה! ערביה!

הסרט הזה נעשה ע"י מישהי שבאה מבחוץ, פוערת את עיניה בתמהון (כלומר, לא רואים אותה, אבל שומעים אותה פוערת אישונים), מתה לספר את הסיפור של האשה האמיצה הזו. זאת, למעשה, הסיבה שאני הלכתי להקרנה הזו. כדי שמישהי תספר לי סיפור על אשה מיוחדת בסביבה לא אמפטית. אבל יוצרת הסרט באה מאותו מקום שאני באתי ממנו, והיא לא עשתה עבודת הכנה ראויה. היא לא עשתה עבודת הכנה בכלל. היא פשוט באה ושואלת כל הזמן שאלות. בפליאה. במקום להיטמע במקום, בתרבות, בשפה, ללמוד לעומק את העיר נצרת ואת הדמויות הממלאות אותה, ואז לדעת לתכנן צילומים, לדעת לנחש איפה ומתי יתרחשו סצינות שיתרמו לסיפור, ואז לתת לקסם לקרות מול המצלמה – את כל זה אין. יש אשה שמספרת למצלמה דברים שקורים וקרו לה. וגם כשכבר מצטרפים אליה למסע (לירדן), לא באמת רואים מה קורה לה.

nazareth cinema ladyובכלל, שום דבר להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: לא צפוי

(שם הסרט במקור: Unexpected)

פעם בשנה עושים סרט כזה בארה"ב. סרט שיש בו כנות עצומה, רגישות כובשת, והבנה אנושית עמוקה של נפש האדם. במקרה של הסרט הזה, נפש האשה.

אז אשה שרוצה גם קריירה וגם ילדים ומשפחה – זה אפשרי בכלל? ואיך החברה מסתכלת על זה? החברה בכלל מעודדת נשים לצאת לעבודה, או שהיא תעדיף לראות את האשה נשארת בבית, מגדלת את הילדים? שאלות גדולות. "לא צפוי" הוא סרט קטן. ובתור שכזה הוא מתרכז בסיפור של שתי נשים. אחת בת 30, השניה בת 18. שתיהן נמצאות בהריון. שתיהן בהריון ראשון. ושתיהן מתלבטות בשאלות זהות נשית בעולם.

Unexpectedלחובתו של הסרט אפשר אולי לומר ש להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: גוף

(שם הסרט במקור: Cialo)

זה הסרט שזכה בפרס הבימוי של פסטיבל ברלין (בשיתוף עם הבמאי של "בראבו!")? זה?!

וואי, איך הסרט הזה עצבן אותי. יש משהו ב"גוף" שמנסה לבדוק את הקשר בין גוף לנפש. והוא מטייל בשטחים של על טבעי. של קשר עם רוחות של אנשים קרובים שעברו מן העולם. והוא די משעשע. אבל זה לא הומור טוב לב.

הסצינה הראשונה די תמוהה. מצחיקה, משונה, אבל תמוהה. בסופה משכתי בכתפיי וחשבתי: נו, הומור פולני. אבל גם אח"כ יש כל מיני קרעי סצינות עם הומור משעשע אמנם, אבל גם כזה שהוא די מופרך עד שאני לא ממש יכול להתייחס ברצינות לסיפורים של הדמויות האלו.

bodyובכלל, במרכז הסיפור יש להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: בראבו!

(שם הסרט במקור: ! Aferim)

הסרט הזה הוא אחד המדוברים בעולם השנה. זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ברלין בפברואר, הסרט סחט תשואות רמות מהמבקרים, עורר דיון פומבי רחב ברומניה, ונבחר לייצג את רומניה באוסקר השנה. מה גם שראדו ז'ודה, הבמאי, זכה עם סרטו הקודם בפרס האקדמיה הרומנית לקולנוע על סרטו "כולם במשפחה שלנו" (שמאוד אהבתי). אז בטח שהלכתי לראות את "בראבו!"

מסקנה: זה סרט מעורר מחשבה, מרשים מאוד, אבל מאוד שונה מסרטו הקודם של ז'ודה, ולטעמי גם הרבה פחות טוב.

קודם כל, צריך לדעת: "בראבו!" הוא סרט תקופתי המתרחש במאה ה-19, והוא מצולם בשחור לבן. עוד צריך לדעת שבניגוד מוחלט ל"כולם במשפחה שלנו", שהיה סרט דחוס, וברובו בלוקיישן אחד, כלומר הדרמה שם התפרצה בגלל המקום הצר והזמן המכווץ, "בראבו!" הוא סרט הרבה יותר רחב מהבחינה הזאת. הוא נפרס על פני הרבה לוקיישנים, המון ניצבים (כשהבמאי שולט בצורה אבסולוטית בכל מה שמתרחש בפריים. ומתרחש המון), אבל בעיקר צריך לדעת שכמעט כל השוטים בסרט מצולמים בעדשה רחבה. כמעט אין קלוז אפים בסרט. רוב הסצינות הן שיחות המתנהלות בין הדמויות שמצולמות מרחוק.

אבל נלך צעד אחד אחורה: לכאורה, למה צריך לעניין אותי סיפור רומני מהמאה ה-19? אז התשובה הברורה וההגיונית: כי המצב היום, ברומניה, באירופה (וגם בישראל) לא הרבה יותר טוב. סיפור פשוט: אב ובנו, משרת החוק ועוזרו, יוצאים למשימה להחזיר עבד צועני שברח לאדונו אחרי ששכב עם אשת האדון. ובמהלך כל הסרט אנו שומעים גינויים, גידופים, קללות, וסתם אמונות תפלות בקשר לכל מי שאינו רומני. צוענים, יהודים, איטלקים, אנגלים, ועוד כהנה וכהנה, כל אחד מהעמים זוכה כאן למנה גדושה של גזענות 'טובה'. אז השאלה הפשוטה היא: האם כל זה עבר מהעולם? והתשובה כמובן – לא.

aferimאז מצד אחד, המבט הרחב על התופעה מכריח אותנו ל להמשיך לקרוא