פסטיבל חיפה 2015: בראבו!

(שם הסרט במקור: ! Aferim)

הסרט הזה הוא אחד המדוברים בעולם השנה. זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ברלין בפברואר, הסרט סחט תשואות רמות מהמבקרים, עורר דיון פומבי רחב ברומניה, ונבחר לייצג את רומניה באוסקר השנה. מה גם שראדו ז'ודה, הבמאי, זכה עם סרטו הקודם בפרס האקדמיה הרומנית לקולנוע על סרטו "כולם במשפחה שלנו" (שמאוד אהבתי). אז בטח שהלכתי לראות את "בראבו!"

מסקנה: זה סרט מעורר מחשבה, מרשים מאוד, אבל מאוד שונה מסרטו הקודם של ז'ודה, ולטעמי גם הרבה פחות טוב.

קודם כל, צריך לדעת: "בראבו!" הוא סרט תקופתי המתרחש במאה ה-19, והוא מצולם בשחור לבן. עוד צריך לדעת שבניגוד מוחלט ל"כולם במשפחה שלנו", שהיה סרט דחוס, וברובו בלוקיישן אחד, כלומר הדרמה שם התפרצה בגלל המקום הצר והזמן המכווץ, "בראבו!" הוא סרט הרבה יותר רחב מהבחינה הזאת. הוא נפרס על פני הרבה לוקיישנים, המון ניצבים (כשהבמאי שולט בצורה אבסולוטית בכל מה שמתרחש בפריים. ומתרחש המון), אבל בעיקר צריך לדעת שכמעט כל השוטים בסרט מצולמים בעדשה רחבה. כמעט אין קלוז אפים בסרט. רוב הסצינות הן שיחות המתנהלות בין הדמויות שמצולמות מרחוק.

אבל נלך צעד אחד אחורה: לכאורה, למה צריך לעניין אותי סיפור רומני מהמאה ה-19? אז התשובה הברורה וההגיונית: כי המצב היום, ברומניה, באירופה (וגם בישראל) לא הרבה יותר טוב. סיפור פשוט: אב ובנו, משרת החוק ועוזרו, יוצאים למשימה להחזיר עבד צועני שברח לאדונו אחרי ששכב עם אשת האדון. ובמהלך כל הסרט אנו שומעים גינויים, גידופים, קללות, וסתם אמונות תפלות בקשר לכל מי שאינו רומני. צוענים, יהודים, איטלקים, אנגלים, ועוד כהנה וכהנה, כל אחד מהעמים זוכה כאן למנה גדושה של גזענות 'טובה'. אז השאלה הפשוטה היא: האם כל זה עבר מהעולם? והתשובה כמובן – לא.

aferimאז מצד אחד, המבט הרחב על התופעה מכריח אותנו להתרכז בעניין המרכזי, במבט על הגזענות, ולא בסיפורים האישיים של הדמויות. מצד שני, העובדה שהסרט לא מתקרב לדמויות שלו מונעת ספיציפיקציה של הסיטואציות, וככה קשה לי לקבל תמונה דרמטית אפקטיבית של השפעת הגזענות על האדם הפרטי (שכמובן מייצג את כולם). הדמויות הראשיות בסרט הזה הן יותר דמויות מייצגות של גזענות, ופחות דמויות דרמטיות שאני יכול ללכת איתן תהליך מעניין ולהבין דרכן, להרגיש דרכן את ההשפעה של הגזענות על הנפש. מה גם שכמות הדיאלוגים בסרט גדולה, ומכיוון שאין לי גישה לדמויות מקרוב, אני נאלץ להקשיב למלל הרב מאוד מאוד, מה שקצת מטביע את המסר (כי הרבה מהדיאלוגים פשוט חוזרים על אותו רעיון שוב ושוב. הצוענים הם ככה וככה וככה . וגם היהודים, והאיטלקים, וכיוב'. כמעט כל הסרט הוא ככה).

ועדיין, כשמגיעים לנקודת הרתיחה (פעם אחת באמצע הסרט, ופעם אחת בסופו) אז רואים שראדו ז'ודה יודע לביים את התפרצות הרוע האנושי בצורה אפקטיבית מאוד. ובעיקר בסצינה המחרידה לקראת סוף הסרט, שבה אנו רואים איך הגזענות שמובילה את הדמויות הופכת מהר מאוד לאכזריות נאצית שלא תתואר. וגם אם הדמות שבמרכז הסרט הופכת במהלך הסיפור מגזען לגזען לייט (הוא מתחיל לרחם על הצועני, ולא חומל עליו, אבל מבקש להקל בעונשו), זה רק מראה שאין דבר כזה חצי גזען (כמו שאין חצי הריון), וגזענות היא גזענות, והיא תוביל את האדם להשחתת צלם האנוש שלו.

אז כן, מבחינה דרמטית "בראבו!" הרבה פחות אפקטיבי מ"כולם במשפחה שלנו", אבל כמו בסרט ההוא, גם כאן בוחן ז'ודה את מקורות הרוע האנושי. ובכל זאת, הצילום מרשים מאוד, והסרט מוציא אותך מהאולם עם מחשבות נוגות על טבע האדם, שלא השתפר הרבה במאתיים השנים האחרונות. כדאי לראות, אבל לדעת לקראת מה הולכים.

  • ליודעי דבר: ויקטור רבניוק, מגדולי השחקנים ברומניה, שגם אני כבר למדתי להכיר (שחקן ראשי ב"מדליית כבוד" הסאטירי הנהדר, וב"כלב יפני" הפחות נהדר שהיה נציג רומניה לאוסקר בשנה שעברה. על שניהם הוא זכה בפרס המשחק של האקדמיה הרומנית), הסכים לתרום מכשרונו לסרט הזה, אבל הוא מופיע כאן רק בסצינה אחת, למשך פחות מ-5 דקות מסך. ללמדכם שראדו ז'ודה הוא במאי בעל מעמד כזה ששחקנים גדולים מתייצבים אצלו גם אם זה לתפקידים קטנים.

הקרנה נוספת: ב-02/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s