פסטיבל חיפה 2015: יומו של פטריק

(שם הסרט במקור: Patrick's Day)

וואו, זה היה קשה. ולא בגלל שזה סרט קשה. כי, כן, זה קשה, אבל אני כבר רגיל לסרטים קשים. לא נרתע מהם. החוויה הזו של "יומו של פטריק" היתה קשה בגלל שלטעמי הבימוי של הסרט בוטה מדי, ברוטלי מדי, ומכיוון שהחומר עצמו קשה, כל הצפיה היא כמו פטיש 5 קילו ישר לראש. בלי שום קתרזיס אחריו.

אז אני בכלל חשבתי שאני הולך לראות סיפור אהבה עדין. סיפור על בחור מוגבל נפשית, שמתאהב לראשונה בבחורה, שמסתבר שגם היא לא יציבה. דרך האהבה שני אלו היו אמורים למצוא גאולה, או משהו כזה. אבל זה לא סרט כזה. "היום של פטריק" הוא סרט שמבוים ע"י אחד, טרי מקמהון, והבמאי הזה הוא לא אחד שייתן לחומר לדבר בפני עצמו. המקמהון הזה ישתמש במניפולציות של תמונה ושל סאונד כדי לדחוף לנו את הרגש שהוא רוצה להעביר בכוח אל תוך הגרון. להכות בי על הראש ולהכריח אותי להרגיש בדיוק מה שהוא רוצה שאני ארגיש.

Patrick's dayיש למקמהון, למשל, עניין עם להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: איילים

(שם הסרט במקור: Hrútar)

ברור לי לגמרי למה הסרט הזה היה חלק מהליין אפ בפסטיבל קאן. ועוד יותר ברור לי למה הוא גם זכה בפרס. ברור לי גם למה הסרט הזה הוא נציג איסלנד לאוסקר השנה. ועם זאת, אנשים שסיפרו לי על הסרט אמרו לי שיש לו סוף מרגש. אני דווקא מצאתי את הסוף שלו חלש, ולמעשה הוא כמעט קלקל לי את חווית הצפיה. אבל רק כמעט. בסך הכל, "איילים" הוא סרט יפה ומומלץ.

יש הרבה כבשים בסרט הזה. ואיילים. והרבה טבע. והרבה סבלנות. וחום אנושי. והרבה שקט. וקצת מוסיקה שמשולבת בטעם. והכל מעורבב במיקס מדוד, שיודע למצוא את האלמנט האנושי בטבע, למצוא את האמפטיה לסיפור של הדמות הראשית (גם כאשר הוא פועל כנגד החוק), ולמצוא את הבאלאנס הנכון בין האקזוטיקה שבצילומים היפים של תרבות זרה לי לבין ההתרכזות באנשים שממלאים את החלל הרחב הזה.

hrutarאני חייב לומר שבעוד שהדמות הראשית היתה להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: הברית החדשה לגמרי

(שם הסרט במקור: Le Tout Nouveau Testament)

הסרטים של ז'אקו ואן דורמל הם חוויה. חוויה קולנועית מאוד יוצאת דופן. סימפוניה של תמונות וסאונדים. בני אנוש המנוידים ע"י הבמאי בעולם פנטסטי, מלא דמיון, אהבה, הומור, חום, והבנה. וגם כאן, כמו בסרטיו הקודמים, החוויה הקולנועית ששמה ז'אקו ואן דורמל לא מאכזבת. שלא כמו בסרטו הקודם, Mr Nobody, העלילה לא מסובכת מדי, אבל כן מתוחכמת, וההמצאות הויזואליות והתסריטאיות מגוונות ועשירות מאוד.

"הברית החדשה לגמרי" הוא כמעט שיר הלל לאלמנט האנושי שבעולם הזה. אלהים, לפי ואן דורמל, הוא יצור כעוס, רע לב, תחמן, שובניסט, רגזן, בוטה, ובעל מוח יצירתי במיוחד בכל הנוגע למציאת שיטות שונות ומשונות לעינוי המין האנושי.

אני אדוני אלוהיך. בנואה פולוורדה ב"הברית החדשה לגמרי"

אני אדוני אלוהיך. בנואה פולוורדה ב"הברית החדשה לגמרי"

אבל האנשים רוצים לצאת לחופשי. להשתחרר מ להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: אסירת תודה

ובניגוד לסרט הדוקומנטרי הקודם, כאן כבר יש הרגשה של במאית שיודעת בדיוק מה היא רוצה, ועל מה היא מדברת. יש מוסיקה מקורית יפהפיה, ובמאית שיודעת איך להשתמש בה בצורה אפקטיבית, ויש כאן סיפור שובר לב. ובכל זאת יצאתי מאוכזב מהסרט הזה.

נורת האזהרה הראשונה נדלקה כבר בהתחלה. במקום להראות לי את המאבקים של הנשים שבמרכז הסרט, הסרט מספר את הסיפור בשתיים-שלוש שורות של כתוביות: אמא של הגיבורה היתה מכורה לסמים. כשהילדה היתה בת 5, האמא מסרה אותה למשפחה אומנת מיוזמתה, כדי, בעצם, להציל לה את החיים. עכשיו, כשהילדה כבר בת 30, והאמא עברה גמילה, שתי הנשים האלו מנסות לחדש את הקשר.

greatfullאת כל האינפורמציה הזו אנו למדים כבר בהתחלה, בכתוביות הפתיחה. וביותר מחצי מהסרט שמגיע אח"כ מנסה הבמאית ל להמשיך לקרוא