פסטיבל חיפה 2015: הברית החדשה לגמרי

(שם הסרט במקור: Le Tout Nouveau Testament)

הסרטים של ז'אקו ואן דורמל הם חוויה. חוויה קולנועית מאוד יוצאת דופן. סימפוניה של תמונות וסאונדים. בני אנוש המנוידים ע"י הבמאי בעולם פנטסטי, מלא דמיון, אהבה, הומור, חום, והבנה. וגם כאן, כמו בסרטיו הקודמים, החוויה הקולנועית ששמה ז'אקו ואן דורמל לא מאכזבת. שלא כמו בסרטו הקודם, Mr Nobody, העלילה לא מסובכת מדי, אבל כן מתוחכמת, וההמצאות הויזואליות והתסריטאיות מגוונות ועשירות מאוד.

"הברית החדשה לגמרי" הוא כמעט שיר הלל לאלמנט האנושי שבעולם הזה. אלהים, לפי ואן דורמל, הוא יצור כעוס, רע לב, תחמן, שובניסט, רגזן, בוטה, ובעל מוח יצירתי במיוחד בכל הנוגע למציאת שיטות שונות ומשונות לעינוי המין האנושי.

אני אדוני אלוהיך. בנואה פולוורדה ב"הברית החדשה לגמרי"

אני אדוני אלוהיך. בנואה פולוורדה ב"הברית החדשה לגמרי"

אבל האנשים רוצים לצאת לחופשי. להשתחרר מעול התורה. אז הסרט הזה מוצא בו דרך לתת לאנשים לכתוב את התורה החדשה. את ה"הברית החדשה לגמרי". והאנשים האלו הם לאו דווקא 'הנבחרים'. הם לאו דווקא האנשים צדיקים או נקיי כפיים. הם זרוקים ודפוקים, חסרי בית, או פסיכים. דווקא בהם מוצא ואן דורמל את הנשמה ואת ההבנה לכל המין האנושי. דווקא בהם בוחר ואן דורמל כדי שיכתבו את הברית החדשה לגמרי.

כי ואן דורמל מאמין ביסוד הטוב שבתוך האדם. ברוצחים שיפסיקו לרצוח. באהבה לכל חי באשר הוא (בסיפור המוזר של קתרין דנב. כן, גם היא כאן). באנשים שגם אם הם נמצאים בתחתית השרשרת האנושית, עדיין הם ימצאו בתוכם את האמפטיה לעולם כדי לשפר את מצבם, את מצב המין האנושי.

ברוב חלקיו של הסרט אפשר לומר ש"הברית החדשה לגמרי" הוא סרט חילוני, ששם את האדם במרכז, ולא את האלהים, אם כי לקראת סוף הסרט ואן דורמל לא מבטל את האפשרות שבכל זאת יש יסוד פנטסטי בעולם הזה, יסוד שהוא מעל ההבנה האנושית, והוא לאו דווקא רע (אם כי הוא בטוח לא גברי).

ואן דורמל מצליח ליצור תערובת נפלאה של יסודות רגשיים והומור מופרך. בשילוב תסריטאי, מוסיקלי, וויזואלי יוצא דופן, מצליח ואן דורמל לחדור אל תוך הנשמה של כל הדמויות שלו, למצוא את הטוב שבהן, לחשוף את החולשות של האנשים, ולהביא את כל הדמויות שלו למקום של השלמה.

עם זאת צריך לומר שיש משהו קצת צולע במבנה הכללי של הסרט. אלהים (בגילומו הנפלא של בנואה פולוורדה. קומיקאי אדיר) יוצא אחרי הבת שלו שברחה ממנו אל כדור הארץ, אל העיר בריסל. ובעוד הבת מגייסת לצידה שליחים (כמו שעשה אחיה, ישו), אלהים נמצא במרדף אחריה. וכאן הסרט נכנס לסטגניזציה מסוימת: הנה השליח הראשון. והנה הסיפור שלו. ואלהים מחפש אחריה. והנה השני. ואלהים עדיין במרדף. והנה השלישי…וכיוב'. נוצר מבנה מסוים שמתחיל להעיק באיזשהו שלב. זה כמו מישהו שמגייס את חברי הלהקה לקאמבק, והולך אל כל אחד בנפרד, רק שהסיפור של כל אחד מהם לוקח קצת יותר מדי זמן. אם ואן דורמל היה עורך את הסיפורים של כל אחד מהשישה במקביל, לסרט הזה היה קצב קצת פחות מעייף.

אבל זה ניטפוק. כי רוב הסרט מקסים, מצחיק, יפהפה, ומציף את הנשמה באהבה למין האנושי. חוויה קולנועית ייחודית ומומלצת.

הקרנה נוספת: מחר, ה-02/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s