פסטיבל חיפה 2015: ציפורי חול

בחיי שזה סרט מקסים. וחמוד. ומאוד אלגנטי. ומשוחק יפה (חוץ מגילה אלמגור, שמוסיפה כאן מבטא פולני מלאכותי מדי, השחקנים כולם טובים, בעיקר עודד תאומי). ומצולם נהדר. ויש בו עבודה נהדרת עם מוסיקה קלילה ומלטפת.

וכל הפוצי-מוצי הזה – זאת בדיוק גם הבעיה שלי עם הסרט הזה.

השואה היתה לפני 75 שנה. ומאז נכתבו עליה הרבה ספרים, ונעשו הרבה סרטים, ונוצרו עליה יצירות אמנות בכל מיני פורמטים. ואח"כ התחילו לדבר על הדור השני והשלישי לניצולי השואה. ולבדוק השלכות. והכל הכל נוצר ברצינות גמורה, כראוי. ואז גם הגיעה הריאקציה: למה אי אפשר לעשות קומדיה על השואה? אז אחד, רוברטו בניני, עשה את "החיים יפים". יצירת מופת בעיניי, שגם זכתה באוסקר. וגם בישראל, אחד, ארי פולמן, עשה ב-2001 סרט שנקרא Made in Israel. סרט מאוד מצחיק לטעמי, ורדיקלי למדי, שמה שאני לקחתי ממנו הוא קריאה לכולם: די כבר עם השואה הזאת. למדנו, הפנמנו, הבנו, הלאה (אותו ארי פולמן יעשה כמה שנים אחרי זה את "ואלס עם באשיר". אולי שמעתם על הסרט הזה).

מתוך "ציפורי חול". צילום: נועם יוסף

מתוך "ציפורי חול". צילום: נועם יוסף

הפסקה הנ"ל רוצה לומר, בעצם: כשבאים להתעסק עם להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: ברש

איזה בלגן הסרט הזה…

ואני חשבתי שאני בא לראות את "שש פעמים" – הגרסה המשודרגת. אז כן, יש בזה קצת מהעולם של "שש פעמים". העולם של הנוער האבוד, שלא מוצא את עצמו, אז הוא מתנסה בסקס, ובסמים. וזה החלק הטוב של "ברש". כי יש כאן הרגשה חזקה שהבמאית יודעת על מה היא מדברת. הדיאלוגים נשמעים אמינים. כל הארט, הסביבה, הקעקועים, התספורות, התלבושות – הכל מצייר תחושה חריפה של סביבה מאוד מובחנת של נוער אבוד.

אבל

barashאחת המעלות המרכזיות של להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2015: אינרציה

יש רגעים כאלו בקולנוע שאתה אומר: וואו!

יש רגעים כאלו, והם מאוד מעטים, שבהם אתה רואה סרט, וחושב: זה לא סרט מושלם, אבל הבמאי הזה עוד יהיה גדול!

יש סרטים כאלו, ולא הרבה, שאתה יושב, מנסה לפצח אותם, לא ממש מצליח, אבל יוצא מהם בהיי.

וזה "אינרציה".

עם כל הצניעות, אני מכיר קצת את מה שהולך בקולנוע העולמי והישראלי. אז כשאני רואה בתכניה של פסטיבל חיפה סרט קצר (שעה ורבע) שעליו לא שמעתי מעולם, וגם לא על הבמאי, אז אני חושב שמדובר בסרט לואו-באדג'ט מאוד, שגם נראה ככה. אבל אני מתעניין בקולנוע ישראלי, אז נכנסתי להקרנה. ואיזו הפתעה!

הסרט אמנם לואו-באדג'ט, אבל לא רואים את זה. להיפך. ההרגשה היא של סרט עשיר מאוד, בעיקר בדמיון, בהשקעה יצירתית, במחשבה, בצילום, ובכל שאר המרכיבים הקולנועיים. הסרט מתחיל בשוט של ים. ים גדול של רגש על מסך גדול של קולנוע. והמוסיקה על רקע הכותרות היא מסתורית, וחודרת לנשמה. כמו הסרט.

inertiaכי הסיפור, בגדול, הוא על אשה ש להמשיך לקרוא