פסטיבל חיפה 2015: במקומה

(שם הסרט במקור: In Her Place)

על הסרט הזה שמעתי לראשונה כשהוא היה מועמד לפרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע, אבל הסרט הזה הוא קוריאני לגמרי. כלומר, הוא מדבר קוריאנית, מתרחש כולו בקוריאה, עם שחקנים (בעיקר שחקניות) קוריאניות, ואין לו נגיעה כלשהי למערב. ועם זאת, הוא לא כמו כל סרט קוריאני אחר שאנחנו מכירים. הוא עדין מאוד, רגיש, סבלני, מרגש, אין בו טיפת אקשן, והוא שייך לסקאלה אחרת לגמרי של סרטים.

צריך לומר מראש: אסור לבוא עייפים מלסרט הזה. הוא לוקח את הזמן. אולי אפילו קצת יותר מדי. צריך סבלנות. ועם הזמן, הקצב האיטי, תגיע גם הדרמה. אבל זה מתפתח לאט מאוד.

In Her Placeובכל זאת: אשה ובעלה מגיעים להתארח בבית כפרי. ניכר שהם עירוניים, לא רגילים לאורח חיים שונה לחלוטין מחיי העיר. האשה שמארחת אותם יוצאת מגדרה כדי שיהיה להם נוח. יש לה גם בת מתבגרת, והיא די מסוגרת בעצמה. הבעל עוזב די מהר (ענייני עסקים), ומה שממלא את רוב הסרט הן האינטראקציות בין שלוש הנשים.

לבמאי של הסרט קוראים אלברט שין, כלומר, הוא גבר, אבל הסרט הזה נשי מאוד. יש בו רגישות עצומה לנושאים נשיים, לענייני נשים, למבט הנשי על החיים. עוברת כמעט חצי שעה עד שמתבררת הסיבה לביקור המתמשך של האשה העירונית: הבת הכפרית המתבגרת נמצאת בהריון, וההסכם הוא שהיא תמסור את התינוק לאשה העירונית. כל הסרט מתרחש במהלך תשעת החודשים של ההריון.

לטעמי אלברט שין עשה טעות אחת שמנעה ממני באמת להיקשר לסרט ברוב חלקיו, והיא לראות את הסרט מבעד לעיני האורחת. לעשות אותה הגיבורה של הסרט. זה ברור לי שהבת המתבגרת היא הגיבורה של הסרט. היא צועקת (מאוד צועקת) אבל בשקט (מאוד מאוד בשקט) את החוסר שלה באהבה. היא אוהבת מאוד את הבחור שהכניס אותה להריון, אבל האמא מתנגדת לקשר, מבריחה אותו. הבת מנסה בכל דרך לשמור על הקשר הזה, תחת עיניה הבוחנות של אמא. והאמא הזו עושה מה שאמא צריכה לעשות: לחנך, לשמור על הילדה שלה. להיות אמא. רק שהיא לא מספיק רגישה כדי לראות את המצוקה הגוברת והולכת של הנערה המתבגרת. וצריך לומר: הסרט הזה נותן לאינטלגנציה של הצופים למלא את הפערים. הוא כמעט ולא מספר את הדברים לאשורם. הוא מניח את היסודות, והקהל צריך להבין לבד. ומכיוון שזו האמא שצריכה לראות את ההתפרקות של הבת שלה, אז חבל שאת כל זה רואים בסרט דרך עיני האורחת. היא אמנם לא חסרת אינטרס, שהרי יש לה תפקיד בסיפור, אבל הסרט היה עובד יותר טוב אם הנערה היתה מובילה את הסיפור.

עד הסוף המחריד. כי שם מגיע רגע שהבת לא יכולה יותר, והיא עושה מעשה. והסוף הזה מצד אחד מתבקש, ומצד שני, הוא לא בשפה של הסרט. יש משהו מאוד עדין, שקט, חודר, ועקשני בסגנון של "במקומה". יש משהו מאוד בוטה, לקוח מסרט אחר לגמרי, באותה סצינה. אבל אי אפשר להישאר אדיש לזה. זו נקודת שיא של סרט שנבנה לאט, והשיא חורך בנשמה. משהו בכל זאת עובד בסרט הזה.

אז אם יש לכם סבלנות, וכוח נפשי לראות סרט טרגי על חיי נשים, מומלץ לראות את "במקומה".

הקרנה נוספת של "במקומה": היום, ה-04/10.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פסטיבל חיפה 2015: במקומה

  1. איתן שלום, ראיתי היום את הסרט, ואכן נחרכה מעט נשמתי. אבל היה משהו שהרגיש לי לא מוצדק עד הסוף באופן בו הסתיים הסרט, וגם חוסר נחת שהרגשתי לאורך הסרט כולו, יצאתי מוטרדת מעט. וכך תוך חיפוש ביקורות על הסרט, שאולי יתנו מילים לתחושותי, נתקלתי בבלוג שלך. אני מסכימה איתך לגבי נקודת המבט החסרה. אחד הדברים שהרגשתי לאורך הסרט הוא שאין נקודת מבט אמינה, שיש תיאור של מציאות קשה, אשר אינה נאמרת במילים, כאילו קצת באופן חיצוני להתרחשות. בעל כורחי נזכרתי אחרי הסרט בסרט קוריאני אחר אשר אהוב עלי מאוד, בין-ג'יפ של קים קי דוק. הסגנונות שונים מאוד, אולי אין באמת מקום להשוואה, אבל הרגשתי שאלברט שין מציע הסתכלות חיצונית, אולי ביקורתית. הוא יוצר סרט על התרבות הקוריאנית, אך הוא עצמו אינו קוריאני במובן של מישהו שחי שם וינק את ערכי ונורמות המקום. זאת בניגוד לסרטיו של קים קי דוק. ואולי זה גם סוג של הסבר (פסיכולוגיסטי משהו), על מה שחסר בסרט- אולי ה'צעקה' הנוראית שמתרחשת בסוף הסרט היא צעקה של מי שרואה את הדברים מבחוץ, אך אינו יכול להבינם, מכיוון שהוא חיצוני להם. הוא לא מצליח להביא את הקול של הנערה, ואף קולה של האם אינו מספיק נוכח לטעמי, וגם מערכת היחסים ביניהן. וזהו טעם לפגם בעיני. פסיכולוגיה בגרוש 2- בתור במאי טרי יחסית, הוא חסר את הכלים להביא את עולמה של הנערה, והוא יכול רק לצעוק את כאבה.
    מקווה שהצלחתי לבטא את מחשבותי בצורה בהירה, אשמח לשמוע את דעתך.

  2. שלום .
    ראיתי את הסרט – יפה . מעניין. עם סוף קוראני .
    לא מבין את הרצון לתקן את הבמאי / התסריט /העורך .
    הסרט הוא מוצר מוגמר של מי שעשה אותו ,השקיע בו ,ובטוח שיתף יועצים מימין ומשמאל .
    וזה מה שהוא החליט להציג לטוב או לרע .
    גם אני הייתי משנה הרבה מאד בסרט . הייתי מתחיל עם קצב האירועים , ממשיך עם ליהוק השחקנים שם בחורות הרבה יותר יפות .
    מוציא את הרופא המגעיל בסוף .
    בקיצור עושה סרט אחר !!!!!!
    הביקורת לסרט לגיטימית כשהיא ביקורת על המוצר כמו שהו ,
    אין טעם בלשחק בנידמה לי שאם הייתי בנעליו של הבמאי הייתי עושה אחרת – מה הטעם ?
    נ. ב
    עוקב אחרי הבלוג שלך ואוהב את הטעם שלך בסרטים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s