להציל את מארק וואטני: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Martian)

אז יש במאי בשם רידלי סקוט. במאי נחשב, שעשה המון סרטים. במאי נחשב שלא ראיתי ולו אחד מסרטיו*. אף פעם לא עניין אותי. ואפילו אלו שנחשבים יצירות מופת לא כל כך מעניינים אותי. בעניין "בלייד ראנר" יש כבר כל כך הרבה מיתולוגיה, וגם בקשר ל"נוסע השמיני", שאני חושב שגם אם אני אראה אותם אני לא אבין את הרעש וההמולה.

ובכלל, מאז שהוא ביים את הסרט ההוא שזכה באוסקר (שגם אותו לא ראיתי), מכל מה שאני קורא, סקוט רק מבזבז את הקרדיט שלו. ונדמה לי, מקריאה של ביקורות, שאולי רידלי סקוט הוא לא במאי כזה טוב, ושהוא כבר הזדקן, ושכח איך לביים, ואולי הוא בעצם אף פעם לא ממש ידע לביים (ושכל כמה שנים הוא מוציא את גרסת הבמאי הסופית-אולטימטיבית-הכי נאמנה למקור של "בלייד ראנר" רק כדי לחרב את הסרט הזה יותר בעיניי מי שאוהב אותו). אבל עכשיו יצא הסרט החדש של רידלי סקוט. ורק כששמעתי שמדובר באדם אחד על מאדים במשך רוב הסרט (שזה לא ממש נכון, אבל זה מה שחשבתי בהתחלה), אז חשבתי אולי לתת לסקוט הזה סיכוי. מה גם שהביקורות אומרות משהו כמו "הסרט הטוב ביותר של סקוט מאז…ובכן, מאז אותו סרט זוכה אוסקר…", אז חשבתי שזה יהיה מקום טוב להתחיל את ההיכרות שלי עם רידלי סקוט.

אז אחרי שראיתי את הסרט הזה, אני חושב שאחזור למצב הקודם. זה לא ש"להציל את מארק וואטני" הוא סרט רע במיוחד, ולא ממש סבלתי בו. אבל הוא ממש ממש לא מעניין. ואני לא בטוח שאני הייתי רוצה להציל את המארק וואטני הזה.

martianלא, הוא לא איש רע (וואטני). מאט דימון מגלם אותו עם כל הכוונות הטובות ועם כל הכריזמה שהוא יכול להביא למסך, וזה בסדר. אבל אין לי שום דרך להתייחס לדמות הזו. בכלל, אין לי שום דרך להתייחס לשום דמות בסרט הזה. נדמה שרידלי סקוט מספר סיפור שמתרחש לדמויות שלא ממש מעניינות אותו. אז קרה מקרה, ואסטרונאוט אחד נשאר לבד על המאדים. הלאה. והחברים שעזבו אותו לבד חושבים שהוא מת. הלאה. והאנשים במרכז הבקרה בנאסא בכלל מתעניינים בפוליטיקה, ולא בתכנית החלל. הלאה…

וכולי וכולי. רידלי סקוט עובר שלב אחרי שלב בסיפור, אבל אף אחד מהם לא מעניין, כי הוא לא עובר דרך האנשים. אין לאנשים האלו שום סיפור רקע, או איפיונים יוצאי דופן, או מערכות יחסים עם הדמויות האחרות, או משהו שיגרום לי להתעניין בסיפור הזה שהן עוברות, כי הדמויות האלו לא קיימות בכלל. הן פיקציה.

אז כאן גם רואים את הכשרון המוגבל מאוד של רידלי סקוט לייצר דרמה. וזה לא שהוא לא מנסה. בכל פעם שהאנשים במרכז הבקרה קופצים בשמחה עם אגרוף קפוץ וצועקים "יש!" (וזה קורה כמה פעמים בסרט), אני הרגשתי בעיקר תמהון. כן, המהלך הטכני שהתרחש עכשיו הצליח, אבל לא הרגשתי מתח, לא הייתי חרד לגורל הדמויות, לא היתה שום בנייה תסריטאית שתגרום לי לשבת על קצה הכסא, לא היה שום עניין בסיפור הזה בכלל.

מה גם שנדמה לי שאין לרידלי סקוט שום חשיבה מעבר לאקשן הקולנועי הרגיל. בביקורות שקראתי היו רפרנסים ל"בין כוכבים", אבל "בין כוכבים" היה סרט מדע בדיוני פילוסופי מעורר מחשבה שמאוד ריגש אותי. היה גם את "ירח" של דאנקן ג'ונס, ששם את סאם רוקוול על הירח לבד במהלך כל הסרט, והוציא משם סרט עם מחשבה פילוסופית על טבע האדם, וגם סרט מרגש על אדם במצוקה שמגלה דברים שהוא לא חלם עליהם. ועוד כהנה וכהנה דומגאות מסרטים אחרים טובים יותר, שיש מאחוריהם תובנה על החיים שמדריכה את התסריט, ולא זורקת אל המסך סיטואציות ונסיונות לפתור בעיות שלא מערבות את הצופים בגורלן של הדמויות.

ו"בין כוכבים" לא בא סתם אל המחשבה. יש ב"מארק וואטני" סצינות שבהן נזכרתי באותו סרט נפלא של כריסטופר נולאן, כי נזכרתי איך הוא עשה את אותו דבר, אבל הרבה יותר טוב. למשל, סצינות פשוטות של התאמה בין שני רכבי חלל היו רגעים מרגשים בסרט ההוא של נולאן בגלל עריכה מצוינת, שימוש חכם במוסיקה, וכמובן, סיפור המעשה דרך דמויות שאכפת לי מהן. יש סצינה דומה גם בסרט של סקוט, אבל רידלי סקוט של "וואטני" הוא לא במאי של חשיבה קולנועית מיוחדת. בלי עריכה דרמטית מיוחדת, בלי מוסיקה יוצאת דופן, רידלי סקוט מתגלה כטכנאי סביר לכל היותר, שמספר סיפור כך שאני אבין, אבל לא בצורה שתערב אותי רגשית (שלא לדבר על ג'סיקה צ'סטיין, שחקנית מעולה שהיתה חלק גדול מהלב הרגשי של "בין כוכבים", וכאן היא מבוזבזת לחלוטין).

אה, ויש גם גרסת 3D. מיותר. חוץ מקצת חול שעף עלי בהתחלה (אבל לא באמת ערוך אל הסצינה כך שאני ארגיש באמת את המצוקה של הדמויות שמניעה את האירוע המחולל של הסרט), כל האלמנט התלת מימדי בסרט הזה לא בא בכלל לידי ביטוי.

אז זהו. אני יודע שרידלי סקוט הוא במאי נחשב. אותי הוא לא ממש מעניין.

* נ.ב. זה לא ממש מדויק. הסתכלתי ברשימת הקרדיטים של סקוט ב imdb , ופתאום שמתי לב שיש לרידלי סקוט סרט אחד שכן ראיתי, ואפילו בזמן אמיתי (כלומר, כבר אז, כשהוא יצא). אני אפילו זוכר באיזה קולנוע ראיתי אותו (קולנוע "שחף" בתל אביב, מתחת לכיכר אתרים). אבל במבט לאחור, בצפיות חוזרות, "תלמה ולואיז" הוא אולי סרט הרבה יותר סוחף קולנועית, אבל הוא שטחי מאוד. הבעל והמרדף המשטרתי מגוחכים וחד מימדיים, ומקלקלים את החוויה של האינטראקציה המחשמלת בין סוזן סרנדון לג'ינה דיוויס (ואחד בראד פיט).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s