מחוץ לזמן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Time Out of Mind)

יש ל"מחוץ לזמן" סצינה אחרונה יפהפיה. עדינה, אנושית, חמה, עם הרבה חמלה.

השאלה היא אם תהיה לכם סבלנות להגיע עד אותה סצינה, כי כל שאר הסרט מייגע למדי…

———–

אז לפני שנה שמענו שריצ'רד גיר מצלם סרט חדש שבו הוא מגלם הומלס. היו אפילו דיווחים שהמשחק שלו כל כך משכנע עד שאנשים ברחוב לא זיהו את ריצ'רד גיר הגדול כי הוא היה ממש כמו הומלס. אז הנה מגיע הסרט הזה. והוא…הומלס. וזהו.

בחיי שאני לא ממש הבנתי מה הסרט הזה רוצה ממני. במשך קרוב לשעתיים עוקב הבמאי אורן מוברמן אחרי חייו של הומלס. וזהו. אין ממש קו מנחה. אין ממש סיפור. הנה הוא ישן בדירה נטושה. והנה הוא עוקב אחרי הבת שלו. והנה הוא ברחוב. והנה הוא במקלט להומלסים. והנה הוא פה, והנה הוא שם, וזהו. הכל מרחוק. הכל מנקודת מבט כאילו אובייקטיבית.

time out of mindובכלל, ניכר שמוברמן רוצה לדבר על התמונה הגדולה. עיצוב פס הקול שבסרט נוכח מאוד, מודגש מאוד. במהלך רוב הסרט, פס הקול מכיל כל מיני רעשים וקולות שלא תמיד נראים בתמונה. סירנות, קולות של אנשים מדברים, מוסיקה, ועוד כהנה וכהנה. מוברמן מנסה לעבות מאוד את תמונת העולם הנשקף אלינו מהמסך. לתת לו קונטקסט. אבל מה שהוא בעצם עושה הוא להעדיף את העולם הגדול על פני הגיבור היחיד. כל הרעש וההמולה הסובבת את גיבור הסרט מקבלת את הבמה המרכזית, וההומלס שאנחנו אמורים לעקוב אחריו מקבל חשיבות משנית.

אז אולי היתה כוונה לספר על אוזלת ידה של המערכת בארה"ב בבואה לטפל באנשים שגורלם לא שפר עליהם. אבל אין כאן שום קו סיפורי שיפנה אצבע מאשימה כלפי הפקידים, או כלפי הממסד, או כלפי מישהו. הם דווקא מנסים לעזור, ויש להם הרבה סבלנות.

ובכלל, אין כאן איזשהו קו סיפורי. ובגלל זה הסוף כל כך תמוה בעיני. כי כן, בתור סרט קצרצר הוא יפהפה ועומד בפני עצמו. אבל יש קצת ממערכת היחסים עם הבת שלו בסצינה וחצי בתחילת הסרט, ואז כלום. לא רואים ולא שומעים את הבת עד אותה סצינה בסוף. איזו אפקט דרמטי רוצה הבמאי להשיג אם היסודות התסריטאים כל כך רעועים? מה גם שבמהלך כל הסרט הצילום מרוחק, מנסה להכיל את העולם הגדול ע"ח ההומלס האינדיבידואל הבודד, אבל בסוף הסרט פתאום קלוז-אפים כמו שצריך, ועריכה מהודקת שחותכת ישר ולעניין, והכל פתאום עובד. השינוי הסגנוני הוא כמו מסרט אחר, שלא שייך לכאן.

אז אני לא בטוח מה אורן מוברמן רצה לעשות בכלל. כמו שהוא, "מחוץ לזמן" הוא סרט מעייף, חסר כיוון, אבל עם סוף יפהפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “מחוץ לזמן: הביקורת

  1. פספסת את כל הסרט (אולי מרוב סרטים בפסטיבל..)
    הסרט הוא אסופה של סצינות, אכן בלי הרבה עלילה אבל עדיין עם בימוי ומשחק מרתקים. זה סוג של סרט מסע, לא בהכרח למקום אחר, אלא למסע ההבנה ההדרגתית של הדמות הראשית, שהוא בעצם חסר בית – לא משהו זמני, לא בין-דירות, אלא ממש חסר בית.
    הצילום, כמעט תמיד דרך חלון או דלת או שער, ובהדרגה מתקרב (ובסוף, כ"כ קרוב שהסצינה עם הבת שלו אכן מרגשת). הפסקול של שיחות של כל מי שהוא לא הוא, מסביב, תוך התעלמות ממנו, לצד הצילום-מהצד, היא בדיוק השקיפות של האנשים האלה מסביבנו.

    סרט מרגש, גם אם מאד רזה בעלילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s