אוסקר שפה זרה 2016: מקבץ שמיני ואחרון

במהלך חודש ספטמבר עקבתי כאן בבלוג אחרי הפרסומים הבינלאומיים על הסרטים שכל מדינה שולחת לאוסקר בקטגוריית הסרט שאינו דובר אנגלית. מכיוון שאלו הסרטים שבד"כ מעניינים אותי, הפרסומים האלו מהווים עוד חלון ראווה של הקולנוע העולמי. חלק מהסרטים מגיעים לכאן לפעמים. כמו-כן, אני מאמין שלכל סרט צריך לתת תשומת לב ראויה, ואם הייתי מחכה עד שהרשימה הכללית תתפרסם, כל סרט אינדיבידואלית יטבע ברשימה ארוכה. אז אני מרכז רשימות של כעשרה סרטים בכל פעם, מחפש תקצירים וטריילרים, ומבקש לתת קצת תשומת לב לסרטים מכל העולם.

בחודש ספטמבר האחרון, בסדרה של 7 מקבצים, הפניתי מבט אל 70 סרטים מ-70 מדינות שונות. אח"כ הגיע פסטיבל חיפה. והדד-ליין של האקדמיה האמריקאית עבר בתחילת אוקטובר, וחיכיתי לפרסום הרשימה הסופית והמאושרת ע"י האקדמיה. והרשימה פורסמה אתמול. שני שינויים מהמקבצים הקודמים: הסרט של פנמה כנראה נפסל, ולפנמה אין נציג באוסקר השנה. והסרט הסיני הוחלף (ראו בהמשך הפוסט). אז אל 70 הסרטים עליהם כתבתי ב-7 המקבצים הקודמים (מקבץ שביעי, מקבץ שישי, מקבץ חמישי, מקבץ רביעי, מקבץ שלישי, מקבץ שני, מקבץ ראשון) הצטרפו עוד 12 סרטים, פחות האחד שנפסל – ובסך הכל הוגשו לשיפוט האקדמיה האמריקאית 81 סרטים. אז הנה המקבץ האחרון המפרט 13 סרטים (12 סרטים שנוספו, והסרט הסיני שהחליף את הבחירה הקודמת). כמו תמיד, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

אירן – מוחמד, שליח האל (Muhammad: The Messenger of God). בימוי: מג'יד מג'ידי

בארה"ב יש גל סרטי דתיים. זה התחיל עוד לפני כעשור, עם הסרט ההוא של מל גיבסון. אבל כל הזמן יוצאים סרטים כאלו, עם הפקות מרשימות, חלקם עם שחקנים מהשורה הראשונה, ומצליחים יפה מאוד בקופות (וכמובן שהם לא חוצים את האוקיינוס, כי יש להם קהל יעד מוגדר מאוד, והוא לא נמצא פה). אז גם אירן רוצה. וגם אירן שולחת סרט דתי. והיא גייסה שמות גדולים: על הבימוי, מג'יד מג'ידי, מגדולי הבמאים האירנים (שכבר היה מועמד לאוסקר בסוף שנות ה-90 על "ילדי גן העדן", סרט יפהפה. כמה מסרטיו הופצו בישראל, ביניהם "באראן" היפה). על המצלמה, ויטוריו סטורארו. והסיפור? לא ממש חשוב. מוחמד נולד, והופך לנביא החדש של האנושות, ומבשרה של דת חדשה, דת האמת, האיסלאם. או משהו כזה. הטריילר מרשים, אבל גם מגוחך למדי, אבל אני אדם חילוני. אין לי שום נגיעה לסיפורים שמפארים את הדת מבלי לשאול שאלות. אבל זה מה שהאירנים שולחים לאוסקר (אה, כן. זה סרט של 3 שעות).

איטליה – אל תהיה טיפש (Non Essere Cattivo). בימוי: קלאודיו קליגרי

איטליה דילגה על הסרטים של נני מורטי ושל מרקו בלוקיו, והיא שולחת לאוסקר סרט של במאי שנפטר השנה. הסרט אמנם היה השנה בפסטיבל ונציה, וזכה להכרה מסוימת, והוא גם נראה לי לא רע, אבל אין בו לטעמי משהו שייחד אותו, שיגרום לו לבלוט מעל כל שאר הסרטים שבמירוץ. הסיפור הוא סיפור התבגרות של שני גברים צעירים. חברים בלב ובנפש, חיים ומבלים ביחד כל הזמן. חיי פשע, סמים, מסיבות. אבל מתישהו צריך להתבגר. אז אחד מהם באמת מוצא את הדרך שלו. אישה, עבודה משפחה. השני צולל עוד יותר למטה, כי לחבר שלו יש פחות זמן בשבילו. ואז החבר ה'מסודר' מנסה לעזור לזה שעדיין אובד. מנסה להעלות אותו על דרך המלך. אבל זה הולך קשה. נשמע ונראה לא רע, רק לא מספיק טוב בשביל אוסקר.

ספרד – פרחים לאנה (Loreak). בימוי: ג'ון גאראניו, חוסה מארי גואנאגה

הסרט שספרד שולחת לאוסקר השנה כבר הוקרן בישראל, ואפילו בהקרנות מסחריות רגילות. הערכתי אותו, אבל לא ממש אהבתי אותו (הנה לינק לביקורת שלי). להזכירכם: אשה מקבלת פרחים ממישהו מסתורי פעם בשבוע באופן קבוע. ומי ש(כנראה) שולח את הפרחים האלו – הוא נשוי, ולאשתו יש מערכת יחסים טעונה עם אמא שלו. והכל מסובב ככה שידבר על המסתורין בחיים. סרט יפה, "פרחים לאנה", אבל סובל ממחסור קריטי ברגש.

ויטנאם – הפרס הגדול (Trung So) – בימוי: דסטין נגוין

עלילת הסרט שויטנאם שולחת השנה לאוסקר מזכירה קצת סרט אמריקאי משנות ה-90 בכיכובם של ברידג'ט פונדה וניקולס קייג'. שם קייג' הבטיח למלצרית שבגלל שחסר לו כסף לטיפ, הוא ייתן לה חצי מהזכיה של כרטיס הלוטו שלו אם הוא יזכה. והוא זוכה בפרס הגדול, ומקיים את הבטחתו לבחורה שהוא בכלל לא מכיר. בסרט הויטנאמי, גיבור הסרט הוא גבר שיצא מהכלא אחרי 15 שנה. הוא מוצא עבודה ומתקיים בדחק. באחד הימים הוא קונה כרטיס לוטו, אבל אין עליו מזומנים, אז הוא מבקש מהמוכרת לשמור את הכרטיס אצלה, והוא ישלם לה יותר מאוחר. והכרטיס הזה זוכה בפרס הגדול. והבחורה הצעירה מחזירה את הכרטיס לזוכה המאושר למרות שהיא לא חייבת. הסרט האמריקאי היה חביב בגלל שפוזר עליו אבק של אגדה מלמעלה. נדמה לי שהסרט הויטנאמי מקרטע בין קומדיה מאולצת לבין דרמה מוגזמת מאוד (הבחורה מגיעה ממשפחה ענייה, והיא צריכה את הכסף. אבל היא נותנת אותו בכל זאת).

קוסטה ריקה – כלואים. בימוי: אסטבן רמירז

הסיפור של הסרט הזה פשוט: בחורה צעירה מתחילה רומן עם בחור שנמצא בבית סוהר. ואיכשהו הסיפור הזה הופך רציני. המגבלות הטבעיות המוטלות על סיפור רומנטי שכזה הן רק חלק מהבעיות להגשמת האהבה, כי גם הסביבה שלה, וגם הסביבה שלו לא רואות בעין יפה את האהבה הכנה שמתפתחת בין שני האנשים הצעירים האלו. הטריילר מראה קצב טוב, ומעברים חלקים ואפקטיבים בין שחוק לדמע. נראה כמו סרט מרגש ויפה.

ארגנטינה – משפחה (El Clan). בימוי: פבלו טראפרו

"המציאות מתעלה על כל דמיון". זה הטאג-ליין של הסרט הזה. פבלו טראפרו הוא מהמובילים בבמאי דרום אמריקה היום (למרות שהצלחתי בכשרון לפספס את כל ההקרנות של מהסרטים שלו בפסטיבלים השונים בישראל), והסרט החדש שלו, שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה האחרון, מתחקה אחרי סיפור אמיתי של משפחה שביצעה פשעים אלימים, חטיפות, רציחות, ועוד כהנה וכהנה, בארגנטינה של שנות ה-80. רק תראו בטריילר את ההומור האכזרי שבדקה הראשונה:

האבא לוקח מגש עם אוכל לקומה השניה. בדרך הוא עובר בין כל דיירי הבית – הבן, אשתו, הבת, עד לחדר האחרון בבית. ממש "הסופרנוס" – הגרסה הדרום אמריקאית. אולי מישהו בשגרירות ארגנטינה יכול לארגן לנו רטרוספקטיבה של הבמאי הזה? עושה רושם שיש לו כשרון אדיר, והוא לא פוחד מאלימות קשה, ומדברים שהולכים עד הקצה. מסקרן אותי מאוד, הטראפרו הזה.

אלג'יר – דמדומי צללים (Crépuscule des Ombres) – בימוי: מוחמד לח'דר חמינה

(לא טריילר, כי אם דיווח חדשותי על הסרט)

אז מסתבר שיש במאי אלג'יראי שהיה אורח די קבוע בליין אפ היוקרתי של פסטיבל קאן, והוא אפילו זכה בפרס הגדול, בדקל הזהב, ב-1975. סרטו החדש של מוחמד לח'דר חמינה בן ה-81 הוא הסרט שאלג'יר שולחת השנה לאוסקר. היה קשה למצוא חומר על הסרט הזה, אבל להבנתי מדובר על התקופה שבה אלג'יר היתה במלחמה עם צרפת. חייל צרפתי אכזר מגיע לאלג'יר, ומטיל על פקוד שלו, אלג'יראי, לבצע גזר דין מוות על בחור אלג'יראי אחר. הפקוד מסרב, ובורח יחד עם הנידון למוות. והסרט הוא המרדף של הצרפתי אחרי שני הנמלטים. בקטע החדשות הקצר שבלינק נראה הבמאי אומר: "אני באמת חושב שזה סרטי הטוב ביותר", הצהרה מובנת מאליה, ועם זאת, לאדם ותיק עם נסיון זה בכל זאת אומר משהו, מה גם שהקטעים הנראים בקליפ מצביעים על סרט מושקע, גם אם הנופים הם מדבריים וריקים. אני רק לא בטוח שהסיפור הוא לא חד מימדי מדי (הצרפתים – רעים! האלג'יראים – לוחמי צדק!).

אוסטרליה – חיצי דרקון הרעם (Arrows of the Thunder Dragon) – בימוי: גרג סנדון

הו, אקזוטיקה מתוקה…הו, לא.

על פניו, סרטים כאלו אני די מתעב. סרטים שיש בהם מבט מערבי מתנשא על תרבות אחרת. הסרט האוסטרלי הזה יצא לבהוטן, והוא מספר סיפור על ילדה שאוהבת להשתמש בחץ וקשת, אבל היא מחויבת להישאר בבית, כי היא ילדה, וחץ וקשת זה לא לבנות. וכשהבריאות של אמא שלה מתערערת, היא מחויבת לנקות ולבשל. עבודות של נשים, אתם יודעים. אבל לא אשה כמו גיבורת הסרט תוותר על החלום שלה! החלום הפמיניסטי הנפרש על רקע נופים אקזוטיים יפהפיים!

כן, זה נראה כמו סרט עם צילומים מרהיבים. אבל בשביל זה יש את נשיונל ג'יאוגרפיק. הסיפור שאמור להיות כאן נדמה לי שטחי מדי.

אתיופיה – השה (Lamb) – בימוי: יארד זלקה

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל חיפה, אבל ענייני לו"ז מנעו ממני לצפות בו. ועכשיו מתברר שזו הבחירה האתיופית לאוסקר, והטריילר נראה כמו משהו שהאקזוטיקה המרהיבה שלו רק מהווה רקע לסיפור אנושי פשוט, אך מרגש. גיבור הסרט הוא ילד בן 9. החבר הכי טוב שלו הוא השה, חיית המחמד. אבל כשמודיעים לו שלקראת החג המתקרב הוא יצטרך להקריב את חברו, הילד מנסה כל מיני מניפולציות כדי למנוע את הגורל המר מהחבר שלו. נראה ונשמע כמו סרט יפהפה.

חוף השנהב – ראן (Run). בימוי: פיליפ לאקוט

לסרט שחוף השנהב שולחת לאוסקר יש קשר ישראלי: התסריט של הסרט פותח בחממת הקולנוע של ירושלים מיוזמתם של רנן שור וביה"ס לקולנוע סם שפיגל. בשנת 2012 הסרט זכה במקום הראשון של אירוע הפיצ'ינג של החממה. מפה לשם, גם דניאל מילר, צלם ישראלי, גם הוא בוגר סם שפיגל, צילם את "ראן". באביב 2014 הוצג הסרט בבכורה בפסטיבל קאן. ועכשיו הוא נבחר ליצג את חוף השנהב באוסקר.

האמת, אני לא כל כך אוהב סרטים עם מבנה שכזה. מבנה של פלאש-בקים חוזרים ונשנים. ראן, גיבור הסרט, הרג את ראש הממשלה, והוא, כשמו, במנוסה מתמדת. במהלך המנוסה מתגלים פרטים על חייו, ועל הדרך שהביאה אותו הלום. הוא לא היה לוחם חופש שסוף סוף הצליח במשימתו. הפלאש-בקים מגלים אדם שבמקרה התגלגל אל מסלול חיים קטלני ולא מתוכנן. ההקשר הפוליטי של הסרט אולי יכול לעורר בי עניין, אבל המבנה של הסרט, לפחות על פניו, נדמה שיקשה עלי לאהוב אותו.

סינגפור – 7 מכתבים (Seven Letters). בימוי: בו ג'ונפנג, אריק קו, ק. ראג'אגופאל, ג'ק ניאו, טאן פין פין, רויסטון טאן, קלוין טונג

לכבוד יום העצמאות ה-50 של סינגפור שחל השנה, התקבצו 7 במאים סינגפורים כדי לייצר מכתב אהבה לארצם. 7 הבמאים מביימים כל אחד סרט קצר, סרט שמתחיל במכתב שנכתב בכתב יד (כי זה המגע האנושי, הרגשי), והסגנונות, כפי שאפשר לראות בטריילר, מגוונים ומשתנים. המכתבים האלו מתרכזים יותר בסיפורים האישיים, בחיבור האנושי של האוכלוסיה למדינה שלהם, דרך סיפורי אהבה, אובדן, משברים, ועוד כהנה וכהנה. האוירה היא יותר צנועה סנטימנטלית, ופחות לאומנית ובוטה, ולכן אולי הייתי מתפתה לראות את הסרט הזה אם הוא יוקרן כאן.

בריטניה – בצל חורש חלב (Under Milk Wood) – בימוי: קווין אלן

הסרט שבריטניה שולחת לאוסקר דובר וולשית, והוא מבוסס על יצירה מאת דילן תומס באותו השם. להבנתי, מדובר על הווי חיים של כפר וולשי קטן, על כל החלומות, התשוקות, והקשיים של אנשים פשוטים במקום פשוט. הטריילר הזכיר לי יותר מכל סרטים של טרי גיליאם. הרבה דמון ופנטזיה, בסגנון ויזואלי מרשים, ועם הרבה לב. יהיה מעניין לבדוק את הסרט הזה אם הוא יגיע לכאן.

סין – גידול, צא! (Go Away, Mr. Tumor) – בימוי: האן יאן

באחד מהקבצים הקודמים כבר כתבתי על הבחירה הסינית, שהיתה בכלל של במאי צרפתי עם אהבה לאקזוטי. הסרט "טוטם הזאב" של ז'אן ז'אק אנו הוכרז כבחירה הסינית לאוסקר, אבל הוחלף ברגע האחרון. והאמת שהסרט שהסינים באמת שולחים לאוסקר נראה מדליק הרבה יותר. זה כאילו שהסינים בחרו את הסרט הראוי, המכובד, הצפוי, ואז, בגלל אילוצים ושיקולים שאני לא מודע אליהם, הם החליפו את הבחירה שלהם במשהו צעיר, רענן, מאוד לא 'אוסקרי', ועם זאת מסקרן.

"גידול, צא!" מבוסס על קומיקס של בחורה סינית. הטריילר נדמה כנענה לסגנון הקומיקסי, והוא צבעוני, עם אפקטים, מודע לעצמו, קצבי, עם אקשן, פנטסיה, והומור. יש רק קאץ' אחד לכל העניין – הבחורה מגלה שהיא חולה בסרטן. אבל היא לא מתכוונת לתת למחלה לדכא אותה. כבר היה סרט אמריקאי שהתבסס על קומיקס דומה, אבל ל"אמריקן ספלנדור" (הנהדר, לטעמי) יש אוירה אחרת לגמרי. הבחירה הסינית נראית יותר כמו סקוט פילגרים שנלחם בסרטן. וזה שילוב מעניין.

————-

עוד כאן 81 סרטים לשיפוט האקדמיה האמריקאית. מי יזכה? כנראה "הבן של שאול". אבל מי יהיה מועמד? זו כבר שאלה פתוחה הרבה יותר. תשובות בינואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s