מר הולמס: הביקורת

(שם הסרט במקור: Mr. Holmes)

הלכתי לסרט הזה בלי הרבה חשק, אבל עם תקווה קטנה שבכל זאת יש בו משהו. לפני יותר מ-15 שנה ראיתי סרט יפה של הבמאי הזה, ביל קונדון, עם השחקן הזה, איאן מק'קלן. "אלים ומפלצות" היה סיפור יפה על קשר בין קולנוען מזדקן שבאמת חי פעם לבין בחור צעיר שנקרה בדרכו. אבל מאז, קונדון עשה בעיקר סרטים שלא מעניינים אותי ("קינסי", "נערות החלומות"), או הפך להיות במאי שכיר למכונת הסרטים הגדולה מהוליווד ("דמדומים"). לא ראיתי אף אחד מסרטיו מאז. וגם איאן מק'קלן השכיר את שירותיו לטרילוגיה עצומת מימדים שנקראה "שר הטבעות" (לא מעניינת אותי. לא ראיתי), או לסרטי הוליווד אחרים (אקס-מנים למינהו. גם לא ראיתי).

מה גם שסרטי שרלוק הולמס למינהו הפכו פשוט לעוד סרטי אקשן הוליוודים גנרים וחסרי ייחוד (האלו עם רוברט דאוני ג'וניור. גם לא ראיתי).

בקיצור, היו לי את כל הסיבות לדלג גם על השרלוק החדש הזה. אבל הביקורות שקראתי דיברו על משהו צנוע הפעם, שלא עובר דרך המכונה ההוליוודית האימתנית. אז הלכתי. ואחרי הצפיה אני חושב שמדובר בסרט יפה, עדין, וחכם, אבל גם במשהו שקצת נסחב מדי, עם קצב בעייתי, וקצת מעייף.

          אז מה זה בכלל הדבר הזה שנקרא קולנוע? מה זו המסורת של סיפורי הסיפורים הזו? הטכנולוגיה המודרנית של מה שהיה פעם סיפורי-עם מסביב למדורה? ב"מר הולמס" מסתכל ביל קונדון על טבע היצירה שלו עצמו, על עצם עשיית סרטים וסיפור סיפורים, ומנסה לתהות על קנקנה.

mr holmesכי שרלוק הולמס עצמו היה בלש שהיה להמשיך לקרוא