משחק באש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Burnt)

בשביל להסתדר אתה מוכרח להיות
נחש, פוליטיקאי, חלקלק, מעוניין, מנוול, אינטרסנט…

(רפי פרסקי, "עין רעה", מתוך "כמה פעמים ספרת עד עשר")

—————–

ממש כמה דקות לפני שאני מתיישב לכתוב את הביקורת הזו, קראתי את רשמיה של נטע אלכסנדר מהקרנת הסרטים החדשים של אלכס גיבני ושל דני בויל-אהרון סורקין על סטיב ג'ובס. בפסקה האחרונה מסכמת אלכסנדר : "(2 הסרטים) מאפשרים לכל אחד לשפוט בעצמו אם הגאונות של ג'ובס הצדיקה את התנהגותו הבלתי נסבלת…"

אני עוד לא ראיתי את הסרטים האלו, אבל אני בטוח שהם מטפלים בשאלה האם גאונות מצדיקה נבזיות ביותר מורכבות וחוכמה מהדרך שבה ג'ון וולס עושה ב"משחק באש".

הסיבה הכמעט יחידה שבגללה בכלל הלכתי לראות את הסרט הזה היא בראדלי קופר. בכל זאת, שחקן שהיה מועמד לאוסקר 3 פעמים ב-3 השנים האחרונות ("צלף אמריקאי", "חלום אמריקאי", "אופטימיות היא שם המשחק האמריקאי"), אז כן, לשחקן הזה יש כבר שם שלוקח אותי לקולנוע. וגם כאן הוא נותן את כולו. אבל הדמות שהוא מגלם היא דמות די דוחה.

burntוהדמות הזו לוקחת אותי לדיון: האם, בעבור הצלחה, מותר לך להיות בן זונה, מניאק, חרא של בן אדם? ולמה בכלל להמשיך לקרוא