רבין יום אחרון: הביקורת

היו לי הרבה סיבות לחשוש מהסרט הזה:

זה סרט של עמוס גיתאי, במאי בעייתי.

סרטו הקודם של גיתאי, "צילי", כל כך הגדיש את הסאה, עד שכמה מבקרים שאיתם דיברתי אמרו לי: לא עוד. אני לא נכנס יותר לסרטים של גיתאי בחיים.

העובדה שהסרט הזה מספר על יצחק רבין, והוא בוים ויוצא להקרנות מסחריות בדיוק כאשר אנו מציינים 20 שנה לרצח ההוא גרמה לי לחשוש מאופורטוניזם. מרצון לרכב על גל הרעש התקשורתי שבודאי יהיה עם הגיע התאריך הזה.

אה, כן. וגם שמעתי שהסרט הזה ארוך מאוד (שעתיים וחצי), ורק המחשבה על סרט ארוך של עמוס גיתאי יש בה כדי לגרום לי לרצות לראות סרט אקשן הוליוודי אידיוטי, ולא את זה.

ובכלל, מה כבר יש לחדש שעוד לא שמענו וראינו על אותו יום נורא, ה-4 בנובמבר 1995?

——–

ומצד שני, התחילו להגיע ביקורות על הסרט הזה מחו"ל. והוייב היה חיובי ביותר. אמנם גיתאי תמיד הוערך בחו"ל הרבה יותר מאשר בישראל, אבל ההרגשה היתה שהפעם גיתאי התעלה על עצמו. הפעם הוא עשה סרט ראוי.

—————

לא. גיתאי הוא גיתאי. "רבין יום אחרון" אינו שונה משאר הסרטים בפילמוגרפיה שלו.  הסרט הזה מציג, שוב, במאי רשלני, חסר יכולת לביים סצינות אמינות ומרגשות, חסר יכולת לשלוט במתרחש בפריים, ובגלל הנושא, יש בסרט הזה גם משהו חמור יותר.

rabin last dayגיתאי הוא קודם כל במאי נסיוני. הוא מתעסק במשחקים עם השפה הקולנועית. ב"רבין יום אחרון" הוא מנסה לשלב בין דוקומנטרי לעלילתי. כבר בהתחלה משהו חורק שם. שמעון פרס מדבר שם על רבין, כשמדי פעם גיתאי חותך אל המראיינת, יעל אבקסיס. משהו שם נתן לי הרגשה מלאכותית. כאילו אבקסיס ופרס לא באמת יושבים באותו חדר, ושאת השאלות של אבקסיס צילמו אח"כ, רק אחרי שערכו את התשובות של פרס.

אבל זה זניח. כי אח"כ מתחיל הסרט, עם מונטאז' של יום הרצח על רקע מוסיקה (ואני מודה: הדבר הטוב היחיד בסרט הזה הוא המוסיקה, והשימוש האפקטיבי שגיתאי עושה בה). אבל משהו בצילום של הסרט הזה מטריד. זה כבר הרבה פעמים באים המבקרים בטענות לגיתאי על כך שהוא מביים ברשלנות סצינות, ולא שם לב לכל מיני דברים שקורים בפריים, לכאורה זניחים, אבל כאלו שבעצם מסיטים את תשומת הלב מהעיקר. אז ב"רבין יום אחרון" גיתאי מצלם עם פריימים סגורים. לכאורה כדי להעלים את כל ההפרעות הלא נחוצות האלו. אבל גם כאן הוא שוב נופל למלכודות קולנועיות שאין לו יכולת לתקן אותן. כי יש רגעים שבהם אני פשוט לא מבין מה אני רואה. ויש סתם רגעים תמוהים שבהם חוסר האמינות של הסצינות שולף אותי מהחוויה (כי, למשל, איך יכול להיות שחדר מיון של בית חולים סואן כמו איכילוב יהיה ריק, ורק רבין יתקבל לשם?).

אבל אני חושב שהבעיה העיקרית של הסרט היא שגיתאי מביים את ה-4 בנובמבר 1995 מתוך פרספקטיבה של 20 שנה קדימה. אמנם זה בלתי נמנע, אבל זה כל כך גלוי לעין, עד שאין לנו אפשרות באמת להתעמק במה שקרה אז, כי הכל מכוון לפרספקטיבה עכשווית שמכופפת לנטייה פוליטית מסוימת. כך, למשל, לא יכול להיות שמפקד המשטרה שקיבל את יגאל עמיר לחקירה עוד באותו לילה יאמר לפקודיו: "תכניסו את החלאה הזאת פנימה". אין מצב שהוא אמר את זה בזמן אמת. "חלאה" זאת מילה שאנחנו למדנו להרגיש כלפי אותו רוצח בפרספקטיבה של זמן, אבל באותו לילה, עם הבהלה והבלבול, ועוד לפני שידענו שרבין מת, אין מצב שהמילה הזאת נאמרה (את מפקד המשטרה מגלם, אגב, גיתאי בעצמו).

וזה ממשיך. עם התמשכות הסרט גיתאי חוטא באותו חטא הסתה של הימין דאז, וב"רבין יום אחרון" הוא בעצם מסמן סימן מטרה על גבו של בנימין נתניהו. בטריקים של עריכה, בהתמקדות בנתניהו הנואם בכיכר ציון, בנתניהו היושב בכנסת ומקשיב לרבין עוד בחייו, בנתניהו שהיום הוא ראש הממשלה, אבל אז היה בין המרכזיים שלא מנעו את ההסתה ובעצם גרמו לרצח. גיתאי מאשים את נתניהו ברצח ובכל חוליי המדינה הזאת מאז ועד היום.

עכשיו, שלא תהיה טעות: לדעתי האישית והפרטית, בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה איום ונורא, והוא צריך ללכת הביתה, עכשיו ומיד. אבל כשמכניסים את דמותו של נתניהו בקונטקסט של רצח רבין, עולה מהיצירה הזו ריח באושים של חטא. ריח של כעס גדול על מי שמכהן עכשיו כראש ממשלה, אבל כעס כזה שמעביר את היוצר על דעתו עד כדי כך שהוא כמעט עושה כמעשה הימין דאז, ומסית כנגד הצד השני.

אז בדרך יש הרבה מגיתאי הרגיל (איזשהו מישהו שמגניב מבט למצלמה תוך כדי שוט ארוך הסוקר אנשים שמשחקים מתנחלים הבונים את ביתם בשטחים, או אפילו דליה שימקו, בסצינה אחת ארוכה מאוד, שמנסה לומר טקסט של מישהי שמציירת את רבין כפסיכופט, אבל בגלל שהסצינה מתמשכת עד אינסוף בשוט אחד מתמשך, היא כמעט מתחננת כבר ל"קאט"), ובעיקר עריכה מייגעת שהופכת סרט בעייתי מלכתחילה לסרט מתיש (עם כל הבעיות שלו, "צילי" היה לפחות קצר. פחות משעה וחצי).

אז לא, גיתאי לא קם לתחייה. הוא עשה עוד סרט אחד בשורה של סרטים שהוא מייצר. עוד מוצר של גיתאי. כמו עם שאר המוצרים שלו, גם לזה יש טעם בעייתי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s