ליד הים: הביקורת

(שם הסרט במקור: By the Sea)

אולי אני לא מבין את הסרט הזה. אולי רק מי שבקיא בחייה של הגברת אנג'לינה ג'ולי-פיט, עוקב אחרי מדורי הרכילות, שומר כל פיסת אינפורמציה על הזוג המלכותי, ומחזיק בתיקיה את אינספור התמונות של האשה הזאת (ותמונות של בן זוגה, אחד בראד פיט, בתיקיה נפרדת, בשביל בת/בן זוגו), שיודע אם כרתו או לא כרתו לה שד, אם יש לה או אין לה כמה וכמה ילדים מאפריקה, או ממקום מוכה גורל אחר, וגם אם יש לה או אין לה ילדים משלה (פרטי טריוויה חשובים מאוד לעלילה, אגב) – רק אלו יוכלו להבין משהו מהסרט הזה.

by the seaכי אני התנתקתי מהסרט הזה מהר מאוד. וזה לא שהוא רע במיוחד. אבל יש בו פרטנציה אמנותית כל כך בולטת, עד שאין לו ממש כל קשר עם המציאות. או שיש לו, אבל אני, שלא ממש עוקב אחרי מעלליה של האנג'לינה, הלכתי מהר מאוד לאיבוד.

זהו הסרט השלישי שאנג'לינה ג'ולי-פיט מביימת. את הראשון לא ראיתי. השני השאיר עלי רושם מעורב. רושם של מי שיש לה כשרון, אבל היא עדיין מחפשת את עצמה כאמנית. הסרט השלישי שלה הוא המשך החיפוש, רק שהפעם היא הלכה רחוק מאוד. דווקא בסרט שהוא כנראה אישי מאוד (הסרט הוא על משבר בנישואין, שהיא כתבה וביימה, ובעלה בחיים הוא גם בן זוגה בסרט), ג'ולי-פיט משתמשת בסגנון אירופאי במופגן, גל חדש צרפתי בעיקר: הסרט מתרחש בצרפת, ומדבר בחלקו הגדול צרפתית; יש בו שחקנים צרפתיים מהטובים שיש (נילס ארסטרופ הגדול טוב כאן כתמיד, מלאני לורן הנהדרת, כאן מבוזבזת לחלוטין, וגם מלוויל פופו משמש יותר דוגמן משחקן, למרות שגם הוא הוכיח בעבר שהוא יודע לשחק); יש בו התייחסות אירופית לסקס כחלק אינטגרלי מהחיים; יש בו התייחסות (לא ממש אלגנטית) ליחס המודע בין אמנות למציאות (כאלמנט מציצני שמשקף אמת). ובעיקר יש בסרט הזה מחוות / גניבות מסרטי הגל החדש הצרפתי. מעריכת פלאשבקים עצבנית ועד סיום בפריז פריים, ג'ולי גונבת סגנונית מכל הבא ליד.

יש רק בעיה אחת מרכזית: הגל החדש הצרפתי שיחק בחדווה עם השפה הקולנועית. היתה בו שמחת נעורים, גם כשהיה מדובר בדרמה. וכאן, כמו ב"לא נשבר", סרטה הקודם, אנג'לינה ג'ולי מביימת בכבדות. ברצינות תהומית. וכתוצאה מכך, הדמויות סובלות מחוסר אמינות כרונית. אנג'לינה ג'ולי בעצמה משחקת את הדמות הנשית הראשית, והיא לרוב ממלמלת, ולא מדברת. ובכלל, נדמה שהיא שורה באיזשהו טרנס מאני קבוע, והיא בלתי נגישה בעליל. גם אם יש בעברה טראומה, סביר להניח שהיא תתפרץ רק ברגעים מסוימים. ג'ולי משחקת את הדמות שלה כאחת ששורה תמידית בענן לא ברור. לעד כבויה ופסיבית. בלתי מתקשרת עם העולם ואיתי.

כך גם יוצא שהדיאולגים שג'ולי פיט התסריטאית שמה בפי ג'ולי פיט השחקנית ושותפיה לקאסט נשמעים יותר כמו סיסמאות, ולא כמו דיאלוגים אמינים (שוב, בעיה חוזרת שהיתה גם בסרטה הקודם). אז מה שנשאר הוא לנסות להנות מהאוירה והצילום של כריסטיאן ברגר. מזה יש הרבה, ובשפע, אבל הסרט הזה הוא קצת ארוך מדי, ומעייף מדי. וגם גופות עירומים ומציצנות פרוורטית לא ממלאים את החסר (להיפך, הם הופכים את המבט שלי על הסרט לציני).

בקיצור, אנג'לינה ג'ולי פיט עדיין מחפשת את עצמה כבמאית. זה עדיין לא זה. מה שלא אומר שאני מתייאש ממנה לחלוטין. אולי הסרט הבא יהיה יותר טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ליד הים: הביקורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s