שבוע קולנוע רומני: מקומי

(שם הסרט במקור: Domestic)

לפני קצת יותר משנה וחצי התקיים בסינמטקים שבוע קולנוע רומני. במסגרתו פגשתי גם את סרטו המצוין של אדריאן סיטארו "כוונות טובות" (הנה, לתזכורת, מה שכתבתי עליו אז). בערך חודש לפני כן סרטו הבא של סיטארו, Domestic,  כבר היה מועמד להרבה פרסי גופו של האקדמיה הרומנית, ואף זכה באחד (על עיצוב אמנותי). כשסקרתי כאן בבלוג את המועמדויות לפרס הגופו בתחילת 2014, נתקלתי בטריילר של הסרט ונדלקתי. ואח"כ ראיתי את "כוונות טובות", וממש ממש נדלקתי. אז הנה הגיע "מקומי" להקרנות במסגרת שבוע הקולנוע הרומני ו…האמת שקצת נכביתי.

אמנם גם הפעם סיטארו מוכיח שהוא בחור כשרוני בצורה בלתי רגילה. וגם כאן יש סיפור עצוב שמסופר בצורה מאוד מצחיקה. אבל נדמה שהפעם התסריט והחדשנות הקולנועית שהלכו כל כך טוב ביחד ב"כוונות טובות" קצת מקרטעים. כן, הסרט משעשע, אבל גם מעיק. יפה, אבל גם ארוך מדי (וזה בסך הכל 82 דקות). ואני לא כל כך בטוח באמירה הכללית של הסרט. יש כאן הרבה חיות, גם מחמד, וגם על הצלחת, וצריכה להיות כאן אמירה צמחונית כלשהי, אבל אין.

domesticנתחיל מזה שסרטו הקודם של סיטארו לקח החלטה קולנועית לא קונבנציונלית, ושם את המצלמה בתוך ההתרחשות. המצלמה תמיד היתה במקומו של אחד הדוברים בסצינה, וכך האנשים דיברו אל המצלמה, אלי, באולם. הסצינה הראשונה של "מקומי" כמו ממשיכה את הרעיון ההוא, אבל זוהי סצינת חלום, ובסופה עובר הבמאי אל סרטו החדש, ואל הקונספט שילווה אותו כמעט לכל אורכו: הפעם מדובר בסדרה בלתי נגמרת של מערכונים, מצולמים בשוטים ארוכים וסטטיים. המון דברים קורים בתוך המרחב, הרבה אנשים מסתובבים בחדרים, והם מדברים ה-מ-ו-ן. למזלו של סיטארו, הוא כותב דיאלוגים מוכשר, והסרט צולח את המבנה המעיק שלו בעזרת הרבה הומור אפקטיבי ומשעשע.

אבל מה שעבד כל כך טוב בסרטו הקודם, השילוב של סיפור עצוב עם הרבה חום והומור, השילוב הזה מקרטע כאן. אולי מכיוון שמשום מה סיטארו נמנע בעצם מלספר את הסיפור המרכזי. הוא מזכיר אותו בחטף, אבל הוא כמעט לא קיים בסרט. שהרי אם צריך לשאול מה בעצם קורה בסרט הזה, מה העלילה שלו, אז אפשר לומר שהסיפור המרכזי שלו הוא על משפחה שמתמודדת עם אבל על אובדן הילדה הקטנה שלהם בעקבות תאונה כלשהי הקשורה לחתול שהילדה קיבלה במתנה. מה היתה אותה תאונה, איך היא קרתה, ואיך החתול קשור – לא מספרים, לא יודעים איך היא קרתה בדיוק (וגם לא בערך), לא יודעים בכלל מה קרה שם. רק יודעים שזה קרה.

וכתוצאה מכך, אין באמת אפקטיביות דרמטית כלשהי לסיטואציות. לא משנה שהשחקנים, כולם, עושים עבודה נטורליסטית נהדרת. לא משנה שהשילוב של סיפורי המשנה של השכנים המטורללים השונים מיומן. לא משנה שהכל מתנהל בקצב מטורף. בסופו של דבר, אין לסרט הזה בסיס דרמטי כדי לשאת את כל הויצים המשעשעים. ובאיזשהו מקום, כמות הדיאלוגים מתחילה להעמיס על האוזן יותר מדי. כי לא הכל כל כך מצחיק. יש גם כמה בדיחות שלא עובדות (ויש כאלו שהן פשוט מפילות מצחוק, בעיקר הקטע עם הילדה לפני שהיא מתה, עם התרנגולת באמבטיה), וכשהסרט כבר מנסה לרגש, אז זה יפה, ואני מעריך את הנסיון, אבל זה לא באמת חודר ללב, כי חסר בסיס דרמטי. חסרה ספיציפיקציה של האירועים שהובילו לאסון שאיתו מתמודדות הדמויות.

בקיצור, אדריאן סיטארו הוא אדם מוכשר כשד, שב"מקומי" קצת מתברבר עם עצמו, מה שלא אומר ש"מקומי" הוא לא צפיה מומלצת. רק צריך לכוון ציפיות. זה יותר רצף של בדיחות, שנינויות, גגים, מערכונים, שמבוימים במקצוענות, רק שכסרט זה לא מחזיק מקשה אחת רצינית. "כוונות טובות", למי שראה, היה הרבה יותר טוב. ואולי סרטיו הבאים של סיטארו יהיו גם יותר טובים. בינתיים, אפשר להתנחם ב"מקומי" – משעשע, אבל זניח.

הקרנות נוספות של "מקומי"

הערב, בסינמטק ירושלים

ומחר, ה-03/12, בסינמטק חיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s