משברים בע"מ: הביקורת

(שם הסרט במקור: Our Brand is Crisis)

בד"כ יש לי אף אמין למדי לגבי מה שאני הולך לקבל כשאני נכנס לאולם קולנוע. מה שלא אומר שאני לא מופתע לפעמים, או נפעם, או מאוכזב. במקרה של "משברים בע"מ", אני לא מופתע, או נפעם, או מאוכזב. נכנסתי לאולם ההקרנה בידיעה שיש כאן סרט מעניין אבל פגום. וזה גם בדיוק מה שקיבלתי: סרט לא רע, אבל ממש ממש לא מספיק טוב.

אני בעניין של דרמות פוליטיות. זה מרתק אותי, העולם הזה של מאחורי הקלעים של מה שאמור להיות מצפוני וטהור, אבל מתלכלך בהרבה מאוד תאוות כוח ושררה עד שלא נשאר דבר מהאידאלים. עוד מימי פרנק קפרה (סרט נפלא שנקרא "הכירו את ג'ון דו", וגם "מר סמית' הולך לוושינגטון"), הוליווד ידעה לספר סיפורים על המיתוס האמריקאי השבור. על כך שזו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל רק למי שיודע לתחמן, לשקר, לקמבן, לעשות הכל בלי רחמים – כדי לנצח, לזכות בבחירות, ולשכוח את העם שבשבילו הוא אמור לעבוד שניה לאחר מכן.

אז "משברים בע"מ" הוא סיפור (אמיתי) על אחת שמאסה בשיטה. אחת שהלכה אחרי האידאלים שלה, ויצאה נגד אותה שיטה שהיא היתה כל כך טובה בה.

בעצם, זה לא נכון. הסיפור של הסרט הזה מתחיל בעצם בדיוק במקום שבו הוא נגמר. כשעלו כותרות הסיום של הסרט חשבתי: כאן הסרט היה צריך להתחיל בעצם. בדיוק במקום שבה מגיעה ההחלטה הכי חשובה של הסרט, שם הוא נגמר.

שזה היה יכול להיות סיום אדיר, אם כל מה שהוביל אליו היה מצדיק את זה. אם כל מה שהוביל אליו היה חריף מספיק, קיצוני מספיק, כדי להביא אותנו, רגשית, להבנה של ההחלטה של הגיבורה שלו. אבל הסרט הזה קצת עייף מדי. קצת נסחב מדי.

וזה בעיקר בגלל שני מרכיבים עיקריים: התסריט העני, והמשחק הלאה שמגיע בעקבותיו.

בהתחלת הסרט מגיעים שני אנשי צוות של קמפיין הבחירות של מועמד לנשיאות בוליביה אל ביתה של גיבורת הסרט. היא פרשה מהעולם הזה אל התבודדות. אין לה רצון לחזור לעולם הזה. אבל ברגע שהיא שומעת מיהו היועץ של היריב – בום! היא לוקחת את העבודה. צרה ראשונה של הסרט: יש משהו כל כך חסר יצרים ביריבות הכל כך גדולה הזו בין שני היועצים, עד שקשה לי להתייחס ברצינות לרגש הכל כך קיצוני הזה שגורם לגיבורת הסרט לעלות על מטוס לארץ רחוקה שלא דוברת אנגלית, לעשות דברים לא קונבנציונלים, ובסוף גם להגיע להחלטה מאוד לא שגרתית. כדי להניע החלטות קיצוניות צריך דרייב דרמטי קיצוני. זה מאוד חסר בתסריט. וגם כשמגיע ההסבר ליריבות הגדולה, הוא מגיע מעט מדי ומאוחר מדי.

our brand is crisisויש גם את עניין המשבר משם הסרט. גיבורת הסרט מחליטה שצריך לדבר על משבר. להראות איך המועמד יפעל בשעת משבר. להפחיד את הציבור שמדובר בזמנים קשים, ורק המועמד שלנו יכול להתמודד איתו. הבעיה היא שלא פורטים את המשבר הזה לפרוטות. לא מביימים משבר אמיתי. לא מסבירים לנו מהו בדיוק אותו המשבר. מה שכן עושים הוא לדבר בסיסמאות. להגיד: "יש משבר, אלו זמנים קשים, חייבים להתלכד מאחורי המועמד שלנו, הוא היחיד שיכול להתמודד עם המשבר…". אבל מהו המשבר בדיוק? התסריט לא מנסה אפילו לבנות איזשהו נראטיב של משבר, לייצר איזשהו סוג של מתח ודרמה סביבו כל סיפור הבחירות יסתובב, ודרכו נבין את הניגוד בין אידאלים לבין מציאות שבה פועלים רק כדי לנצח. לצורך הדוגמא, ב"לכשכש בכלב", בונים מובילי הקמפיין סיפור פיקטיבי לחלוטין על מלחמה שפרצה בין ארה"ב לבין אלבניה. למה דווקא אלבניה? ככה. אופרציה שלמה נבנית בכדי למכור את הסיפור הבדוי לחלוטין הזה לציבור האמריקאי רק כדי לכסות על סקנדל סקס שמערב את המועמד הפוליטי שעבורו הם עובדים. זה סיפור חריף מאין כמותו, אבסורדי לחלוטין, קיצוני מאוד, ודווקא בגלל זה הוא עובד. ב"משברים בע"מ" נשארים כל הזמן בתחום הכללי, לא מדברים על הפרטים.

ויש גם את סנדרה בולוק. אני חושב שהיא התגייסה לסרט הזה כי היא הבינה את החשיבות שלו, אבל לא הבינה את התסריט שלו. היא לא מצליחה למצוא את נקודת השיוויון שלה, לא מצליחה להתביית על איזשהו טון ברור. היא עייפה מהחיים, היא קומית, או היא רצינית, אנרגטית ונחושה לנצח, ובסוף היא עושה את אותה החלטה חשובה. בנחישות. אין כאן התפתחות הגיונית, אין קו מנחה שיוכל להוביל אותי רגשית עם הדמות אל המסקנה הכל כך חשובה שלה.

our brand is crisis2ובילי בוב ת'ורנטון, בתפקיד הנמסיס שלה, מנסה להיות קול כל הזמן, אבל אין לו עם מה לעבוד. וכל השאר – כמעט סטטיסטים. התסריט של הסרט הזה כל כך עני, עד שכל האנרגיה נשאבת מהסרט, ומה שנותר על הבד נשאר די יבש.

וזה לא שדיויד גורדון גרין הבמאי לא מנסה להפיח חיים בסרט הזה. הוא דווקא משתדל. בקטעים מסוימים, בעזרת עריכה מהירה ומוסיקה קצבית, יש דווקא כמה סימני חיים. למשל, בסצינת מירוץ האוטובוסים, שמבחינה תסריטאית היא סצינה מסכה ועלובה (כי הסמליות של 'מי ינצח במירוץ' כל כך שקופה כאן), אבל מבחינת קצב בימוי ומשחק, הסרט הזה מקבל לרגע דופק. עד שהוא נדם מיד חזרה.

אז מה שיש לנו ב"משברים בע"מ" הוא סרט מעניין שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב אם היה לו תסריט ראוי, ושחקנים שהיו נענים לאותו תסריט. כמו שהוא, מדובר בסרט לא רע, אבל רחוק מאוד מאוד ממימוש הפוטנציאל שהיה בו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s