השקט שבפנים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Louder than Bombs)

חיים

תינוקת שזה עתה נולדה כורכת את ידה הקטנטנה סביב אצבעו של אביה הטרי. הרגע בו החיים מתחילים. הרגע בו התינוקת מתחילה את המסע, וגם הרגע בו האב יודע שחייו כפי שהיו עד עכשיו השתנו, לא יחזרו שוב, ומעתה, החיים שלו כרוכים במשפחה החדשה שלו. תלויים בה.

זו הסצינה הראשונה בסרטו האחרון, דובר האנגלית, של יואכים טרייר הנורבגי. הרבה רפרנסים יש בסרט הזה לחיים ולמוות. למשל, העובדה שהאם, שנפטרה, היתה צלמת מלחמות, וראתה (וצילמה) הרבה רגעי מוות. העובדה שהיא כבר איננה. האפשרות שמותה אולי לא היה תאונה. אולי היתה זו תוצאה של החלטה מודעת. התאבדות. או אולי עייפות שגרמה לנהגת לסטות מהנתיב. רצון לישון. להפסיק להיות ערה. להפסיק לחיות. ולפעמים גם הצילום מגיב לזה. לפעמים המצלמה לא יציבה, נמצאת על כתף הצלם, בצילום כמו דוקומנטרי, מעביר רגע 'מהחיים', איזושהי אמת (כמו בקלוז אפ הארוך והשקט על פניה של האם המנוחה). פעמים אחרות אלו רק הערות, מחשבות על החיים שהיו. או שחשבנו שהיו.

זמן

"השקט שבפנים" מתייחס לזמן בצורה יותר אלסטית מהרגיל. בתחילת הסרט מוצבת פצצת זמן בחדר. איזשהו מנגנון שאמור להכניס את כל הדמויות לסיר לחץ: האב מקבל הודעה שבקרוב תצא כתבה עיתונאית שתחשוף את האמת על מותה של האם. הבן הגדול יודע, אבל הצעיר יותר לא יודע. יש לאב תקופת זמן מאוד מוגבלת ולחוצה כדי לספר לבן הצעיר את האמת הנוראה.

אבל, משום מה, יואכים טרייר לא משתמש בזמן למטרות לחץ דרמטי. הוא פחות מתעניין בזה. ובכלל, "השקט שבפנים" רחוק מאוד מאופרת סבון משפחתית סטנדרטית. להיפך. במקום זה, טרייר משייט בזמנים בצורה חופשית, מיומנת, מפתיעה כל פעם מחדש. האם אמנם מתה לפני כמה שנים, אבל היא נוכחת בסרט בזכרונות, בהזיות, או סתם בפלאשבקים, שהיו או לא היו. יש גם רגע בסרט בו טרייר חוזר אל סצינות שראינו כבר, מציג אותן מזוית חדשה (תרגיל רשומון הידוע). הזמן זז בסרט הזה קדימה ואחורה בצורה מפתיעה ומסקרנת.

אמנות

ויש בסרט הזה גם התייחסות לצורות אמנות שונות. צילום (שהרי האם היתה צלמת עיתונות, ותערוכה מצילומיה אמורה להיפתח), כתיבה, מוסיקה. השאלה של הקירבה בין החיים לבין הייצוג שלהם באמנות, הנסיון להבין את הפריזמה הסובייקטיבית של האמן, למה הוא התכוון כשהוא פיסל את המציאות בצורה הספיציפית שבה הוא ביטא את עצמו בשירה/ פרוזה/ צילום, ועד כמה זה נכון, אמיתי, או שזו רק הרגשה של האמן, רק תפיסה צרה של המציאות, רק צד אחד של מה שיש לו פנים רבות. עד כמה החיים משפיעים על האמנות, והאמנות חזרה על החיים שלנו.

louder than bombsועוד כהנה וכהנה התפלפלויות יש בסרט הזה. וזו הצרה איתו. "השקט שבפנים" הוא סרט מרתק, אבל עמוס מדי, מתפזר מדי. לכל אורך הסרט המרשים הזה ניסיתי להתביית על מה הוא רוצה בעצם להגיד. מה התימה המרכזית שלו. ולא הצלחתי. היו לא מעט רגעים שבהם חשבתי – או, הנה רגע יפה לסגור את הסרט. שוט סיום קלאסי. הרגשתי שבאיזשהו מקום משהו הגיע אל סופו ונסגר. אבל מסתבר שבסרט הזה יש הרבה מעגלים קטנים, ולמרות שכולם נעים סביב משפחה אחת, נדמה לי שהמעגלים האלו נפרדים אחד מהשני, לא קשורים, ורק מעמיסים על הצופה במקום להפרות ולהעשיר את הסרט.

מה גם שלא הבנתי את הליהוק של איזבל הופר. לטעמי היא אחת מהשחקניות הכי טובות בעולם. אבל המבטא הצרפתי שלה כבד מאוד, מפריע, זר למקום ההתרחשות האמריקאי. חשבתי שתהיה התייחסות לעובדת היותה מצרפת. יש התייחסות אחת כזו, קטנה, בסרט, אבל היא חסרת חשיבות. מה גם שכל תפקידה של הופר בסרט הוא להיות השתקפות של המחשבות והמשברים של הגברים שהיא השאירה מאחור (בעלה ושני בניה). נדמה לי שאין לה באמת אישיות משלה בסרט הזה, וליהוקה של שחקנית חשובה שכזו לתפקיד שאין לו חשיבות בפני עצמו תמוה בעיניי. השחקנים האחרים, כולם, עושים עבודה טובה (בעיקר, בעיניי, ג'סי אייזנברג, שממשיך להתפתח ולרתק אותי מאז אותה הופעה ב"רשת החברתית"), אבל משהו בשלמות של הסרט הזה פגום.

אז כן, יואכים טרייר מאשש ב"השקט שבפנים" את עובדת היותו אחד הקולות המעניינים בקולנוע העולמי העכשווי, אבל הסרט האחרון שלו עמוס מדי, לא מספיק מפוקס, ולא באמת מוביל אותי לאיזושהי תובנה. העריכה מעולה, יודעת לשייט בין זמנים ובין נקודות מבט, להיכנס ולצאת אל תוך תודעתן של הדמויות בזרימה חלקה ומיומנת מבלי להפריע לשטף הסרט, השימוש במוסיקה נהדר, ומשתלב עם עריכת פס-קול מרשימה, וגם הצילום משלים תמונה מרתקת של שילוב סגנונות שלא פוגם בהומוגניות של הסיפור. הבעיה היא שהכל מעמיס עלי קצת יותר מדי, ולא באמת הבנתי על מה הסרט הזה בעצם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s