לקראת 2016 בקולנוע הישראלי: סקירה

עוד מעט נגמרת שנת 2015. כולם מסכמים. גם אני, עוד כמה ימים. בינתיים הגיע הזמן הזה שבו כל שנה אני מסתכל הלאה, אל מה שיהיה בשנה הבאה. ואם בשנה האחרונה היבול היה, בסך הכל, בינוני (כלומר – היה את "המילים הטובות" ואת "באבא ג'ון" שמאוד אהבתי, ו…זהו, פחות או יותר. כל השאר נעו בין לא רעים לבין רעים מאוד), השנה הבאה מבטיחה להיות אחת הכי חזקות בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. שמות גדולים מאוד שהוכיחו את עצמם בעבר צילמו השנה את סרטיהם החדשים, מה שאמור להבטיח שנה צפופה מאוד בשמות סופר מסקרנים. כשרונות אדירים אמורים להתפוצץ על המסכים בשנת 2016. ואני מדבר רק על הישראלים שבהם. הפוסט הזה ינסה למפות את מה שצפוי על המסכים הישראלים ב-2016.

אז קודם כל, אני צריך להזכיר את אלו שהזכרתי בפוסט הדומה בסוף 2014, ועדיין לא ראו אור מקרנה. למשל, "אבינו" של מני יעיש. הסרט הזה זוכה לטיפול פרימיום, מתבשל לאט עד שישויף לשלמות. נדמה שמני יעיש לא ממהר לשחרר את התינוק הזה לעולם, והוא הציג השנה את הפרויקט בהכנה הזה בפסטיבל לוקרנו כדי לקבל מימון השלמה להפקה הזו. אחרי "המשגיחים" אני סומך לגמרי על יעיש שיהיה כאן סרט פיצוץ (על שומר דיסקוטקים שמגלה את הצד הרך שלו בצילו של ההריון של אשתו), אני רק מקווה שהוא לא יתמהמה יותר מדי.

ועוד אחת שלוקחת את הזמן שלה (יותר מדי) היא הגר בן אשר. את "הפורצת" היא צילמה כבר לפני שנה וחצי, ומאז הפרויקט הזה נעלם ולא נשמע ממנו. אני עדיין מסוקרן ממנו, במיוחד אחרי ששמעתי במקרה השנה ששחקן גרמני די מוכר בשם רולנד זהרפלד ("ברברה") משחקר תפקיד מרכזי בסרט הזה. אני מקווה שבן אשר תשמיע קול השנה, כי הפרויקט הזה שלה עדיין מאוד מסקרן אותי, מכיוון שזכרה של "הנותנת" עדיין לא פג.

ובאותו פוסט ב-2014 הזכרתי גם פרויקט שנקרא "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה", משהו שאני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה שם קורץ לי, אבל גם הוא נמצא באפייה הרבה זמן, ויש גם את הפרויקט החדש של נוני גפן ("לא בתל אביב") שנשמע לי מבטיח. אבל אלו הם השמות הקטנים. כן, מני יעיש והגר בן אשר, שמות שמאוד מדגדגים לי, הם השמות הקטנים של 2016. הנה סקירה של השמות הענקיים ומה שהם מכינים לנו ב-2016:

אופנהיימר – יוסף סידר

joseph cedarיוסף סידר, במאי ישראלי שהיה מועמד לאוסקר (האמריקאי, לא הישראלי) פעמיים (על "בופור" ועל "הערת שוליים") מביים. ירון שרף ("הערת שוליים", "שבעה", "היורד למעלה", "בית לחם", "אפס ביחסי אנוש", ועוד שניים-שלושה 500 סרטים) מצלם. בקאסט: ליאור אשכנזי (שניים שלושה 501 סרטים, וביניהם "חתונה מאוחרת", "הערת שוליים" ועוד כמה), ריצ'רד גיר (איש יפה מ"אישה יפה", בין היתר), דבל'ה גליקמן ("מי מפחד מהזאב הרע"), סטיב בושמי ("ביג ליבובסקי"), טלי שרון ("שלוש אימהות", "ההיא שחוזרת הביתה", העונה השניה של "בטיפול"), שרלוט גינסבורג ("אנטיכרייסט", "נימפומנית"), יהודה אלמגור ("הדקדוק הפנימי"), מייקל שין (היה טוני בלייר ב"המלכה" ודיויד פרוסט ב"פרוסט/ ניקסון")…

כולם בסרט אחד. ישראלי. או חצי ישראלי. וזה לא ממש משנה. הרשימה הזו, שהיא רק חלקית, מתפוצצת ממש מכל כך הרבה אנשים שכבר הוכיחו את עצמם בעבר אינספור פעמים, עד שהסרט הזה הופך לסרט הכי מסקרן בעולם מבחינתי ב-2016, למרות שאני יודע מעט מאוד על עלילתו. כל שאני יודע לספר הוא שמדובר בידידות בין פוליטיקאי (כנראה ישראלי, כנראה בגילומו של ליאור אשכנזי) לבין ספונסר עשיר (כנראה אמריקאי, כנראה בגילומו של ריצ'ראד גיר). התחלת הידידות מוצאת את הפוליטיקאי בנקודת שפל בקריירה, אבל הידידות הזו היא גם השקעה מבחינת האמריקאי, כי כשהגלגל מסתובב, והפוליטיקאי הופך לקובע מדיניות, הוא יצטרך לפרוע את הצ'קים…סיפור של יצרים ע"ח האנשים הקטנים (אני, אתם), עם כוורת גדולה שמזמזמת מסביב (יועצים, ויריבים, וידידים, וכאלו שמתחפשים לידידים), והכל מאוד אקטואלי. ומאוד בחדשות. ומאוד בבית של כל אחד מאיתנו.

המון כשרון פוטנציאלי יש בסרט הזה. זה חייב להיות משהו עצום. לא רק בקנה מידה ישראלי. זה חייב להיות להיט גדול גם בקנה מידה עולמי.

החטאים – אבי נשר

avi nesherכל סרט שאבי נשר מביים הופך מיד ללהיט קופתי הסטרי. מאז חזרתו לארץ ב-2004 עם "סוף העולם שמאלה" (סרט חביב בעיניי), דרך "הסודות" (שלא אהבתי), "פעם הייתי" (שמאוד אהבתי), ועד "פלאות" (חביב), אבי נשר מצליח, גם בסרטים הפחות טובים שלו, למצוא קשר ישיר ויחודי לקהל הישראלי. ואחרי שפרויקט שהתבשל לו עם קירסטן דאנסט נפל בגלל סיבות כאלו ואחרות, נשר מביים בכל זאת פרויקט בינלאומי, שהוא סרט ישראלי שמתרחש במקביל בישראל ובאירופה. הסיפור יתרחש ב-1977, שנת המהפך הפוליטי שיהיה ברקע, ויתרכז בסיפורן של שתי אחיות שהקשר ביניהן רופף וקר. שתיהן שונות מאוד באופי: אחת סוערת מאוד, עיתונאית חושפת שערוריות (נלי תגר, שתהיה כנראה שונה מאוד מהתפקיד שפרסם אותה ב"אפס ביחסי אנוש"), והאחות השניה מופנמת יותר, מוסיקאית קלאסית המחפשת את הדרך להצלחה בעולם תובעני (ג'וי ריגר, שמתישהו בקרוב תוכלו לראות בסרט הדחוי מאוד מאוד, אבל הנהדר, "עמק"). שתי האחיות היריבות יצטרכו לשים את המחלוקות בצד ולצאת למסע חובק יבשות כדי למנוע מסוד נורא לטלטל את המשפחה.

בפסטיבל חיפה האחרון ראיתי כמה וכמה פעמים את יבגניה דודינה, שהיתה ממש כמה ימים לפני הטיסה שלה לפולין, לאתר הצילומים של "החטאים". ניכר היה שדודינה לחוצה כקפיץ, אוצרת בתוכה את כל הרגשות שאמורים להתפרץ על המסך, בסיפור שהוא כנראה רווי סודות ואמוציות, שהולכים אחורה עד השואה. ונשר, גם בסרטים שלו שפחות אהבתי, התגלה כבמאי שחקנים ושחקניות נפלא (לדוגמא, גם ב"סודות", שלא אהבתי, גיליתי שחקנית נפלאה בדמותה של מיכל שטמלר).

שני שוברי קופות היסטריים ישראלים בשנה אחת?

לעבור את הקיר – רמה בורשטיין

rama bursteinלמה שניים? אולי שלושה?

רמה בורשטיין הגיעה מהצד החרדי של המפה, ולפני כמה שנים עשתה סרט אחד נפלא ומרגש, שסחף את הקהל (למעלה מ-200 אלף צופים) ואת פרסי האקדמיה הישראלית באותה שנה. "למלא את החלל" פתח חלון אוטנתי, אוהב, אל עולם שנמצא ממש מעבר לכביש, אבל הוא אטום וחתום בפני חלק גדול מהציבור הישראלי.

והשנה מבשלת לנו בורשטיין את סרטה השני. ואם הסרט הראשון היה דרמטי ומרגש, השני אמור להיות קליל יותר, אבל גם הוא מרגש. העלילה נשמעת כמו משהו שבחורה תלאביבית חילונית בת 30 תכתוב: חודש לפני החתונה, החתן מתחרט ונוטש. הבחורה לא מוכנה לוותר. אולם יש; קייטרינג ודי ג'יי יש; תאריך יש; גם חתן יהיה. אז היא יוצאת לסדרת דייטים בכדי למצוא את החתן המיועד.

אבל רמה בורשטיין היא לא בחורה חילונית תלאביבית בת 30. היא חרדית בת 50. והיא עושה סרט על אהבה של צעירים, אבל בעצם היא עושה סרט על אמונה. על הכוח שבאמונה שדברים טובים ייקרו, ואז לראות את האמונה מתגשמת. כי, כצפוי, כל הגברים בכל הדייטים לא יספקו את הסחורה, אבל הגבר כן יימצא. במקרה. תמיד במקרה (ואם הבנתי נכון, זה יהיה באומן. וזה יהיה עוז זהבי). ובכך הופך סרט שינקינאי אוורירי וקליל לסרט שכנראה יהיה נעים, אבל בבסיסו תהיה איזושהי אמונה, אהבה לאיזושהי תפיסת עולם שבה הטוב נמצא, גם כשנדמה שהכל שחור.

להציל את נטע – ניר ברגמן

nir bergmanניר ברגמן הוא במאי ישראלי שאני אוהב במיוחד. יש לו רגישות יוצאת דופן לבימוי שחקנים, ולדקויות של תסריט. אל הסרט הקודם שלו, "יונה", ניגשתי בחשש, מכיוון שיונה וולך לא היתה אשה עדינה, לפחות לא הפרסונה המוכרת שלה, אבל ברגמן הצליח למצוא שם את צפונות נפשה, ובמידה מסוימת הוא מצא שם את עצמו, אמן טוטאלי שרק רוצה הכרה, אהבה מהממסד, ובאותה נשימה, הוא רוצה עצמאות מאותו ממסד. "יונה" היה סרט שראיתי פעמיים, ובעיניי הוא יצירת מופת מרגשת ועמוקה, המתעלה הרבה מעל לביוגרפיה הסטנדרטית.

אבל זה רק סרט אחד. היה גם את "כנפיים שבורות" הנפלא, "הדקדוק הפנימי", שלטעמי מקרטע בחלקו הראשון, אבל החלק השני שלו מלא דמיון ומרגש מאוד, ויש גם את העבודות הטלויזיוניות שלו, הסדרות "בטיפול" ו"להוציא את הכלב" הנפלאות (ו"מגדלים באוויר" הפחות נפלא בעיניי). אז השנה יהיה גם לניר ברגמן סרט חדש. גם ניר ברגמן יתחרה על תשומת הלב של הקהל הישראלי ב-2016 אל מול הענקים שכבר הזכרתי.

אז מה הסיפור של "להציל את נטע"? האמת, לא כל כך הבנתי. מה שיהיה כאן, כנראה, הוא סרט שיספר בעצם 5 סיפורים שונים של 5 נשים שונות, וכל הסיפורים ישיקו אחד לשני דרך דמות אחת של גבר שקוראים לו נטע. ברגמן כבר עשה את זה במיומנות מרשימה ב"להוציא את הכלב", ואני סומך עליו בעיניים עצומות שגם הפעם הוא יצליח. בצוות השחקנים יהיו, בין היתר, רותם אבוהב, עירית קפלן, ועוד כמה שמות פחות מוכרים, שיהיו יותר מוכרים אחרי בכורת הסרט הזה (מי ידע מי זאת נעמי לבוב לפני "יונה"? אחרי ההופעה המועכת שלה בסרט הקודם של ברגמן, אני מצפה לראות אותה שוב)

זוג יונים – דובר קוסשוילי

doverוהנה הסרט שיעשה את הכי הרבה רעש השנה. אני רק לא בטוח אם רעש טוב או רעש רע.

קוסשוילי הוא דמות מאוד שנויה במחלוקת. מאז אותו סרט מונומנטלי ("חתונה מאוחרת", וגם הקצר יותר שהקדים אותו, "עם חוקים"), קוסשוילי מקטב את הקהל והביקורות. "מתנה משמיים" היה עמוס (מדי) בסקס, ומבולגן מדי תסריטאית, אבל הוא היה מאוד מצחיק בדרכו הארסית, ובסך הכל זכה להצלחה קופתית (רחוקה מאוד מזו של "חתונה מאוחרת", אבל לא רעה בכלל בסך הכל). את "התגנבות יחידים" המבקרים אהבו, אבל הקהל לא. ו"רווקה פלוס" הפך את קוסשוילי למצורע. הסרט האחרון של דובר היה באמת לא מוצלח (בלשון המעטה), אבל הבוטות שלו כבר הכעיסה. ועדיין, כל סרט חדש של הבמאי הזה מעלה מחדש את מפלס הציפיות.

כנראה שאחרי הסרט הקודם, אף אחד בקרנות כבר לא רצה לשמוע את השם של דובר. "זוג יונים" יצא לדרך בלי תמיכת קרנות, וצולם בתקציב נמוך יחסית. השחקנים לא מוכרים (טל טלמון, אסף גולדשטיין), וכנראה גם כאן יהיה לא מעט סקס. הסיפור הוא על זוג נשוי שמחליט לחגוג את יום הנישואים שלו בחדר במלון, אבל באותו יום כל הסודות והשקרים יוצאים החוצה. אז הסקס יהיה מחויב המציאות, כי הוא נדרש מהסיטואציה, ואם אני מבין נכון, רוב הסרט יתרחש באותו חדר במלון (בגלל אילוצי תקציב), כך שהדרמה תהיה דחוסה. השאלה היא האם דובר יצליח להרים את עצמו חזרה מהבור שהוא כרה לעצמו עם "רווקה פלוס", ואז יתווסף סרט דרמה עצום נוסף לרפרטואר הכבר עמוס של 2016 בקולנוע הישראלי, או שזו תהיה הקבורה הסופית של הקריירה של הבמאי שפעם הבטיח כל כך הרבה.

נמל בית – ארז תדמור

ErezTadmorאז ארז תדמור הוא עדיין לא שם גדול כמו קוסשוילי, או ניר ברגמן, או יוסף סידר. אבל עם כל סרט חדש שהוא עושה הוא שב ומוכיח שהוא במאי שחקנים מחונן, שגם יודע לשמור על קצב סיפור שוטף, וליצור סצינות דרמטיות עוצמתיות. "הבן של אלהים" היה סרט יפה, עם הופעה סוחפת וזוכת פרס אופיר של מכרם ח'ורי. בעוד כחודשיים אמור לעלות למסכים סרטו האחרון, "ארץ פצועה", שם רועי אסף עושה תפקיד אדיר של שוטר המופקד על שלומו של מחבל המובא לבית חולים, ומטופל חדר ליד אלו שהוא פצע אותם (אסף זכה בפרס אופיר מאוד מוצדק על התפקיד שלו כאן). ו"נמל בית" מסתמן כהמשך אותה דרך דרמטית משובחת שתדמור כובש לעצמו לאט וביסודיות.

ואולי תהיה כאן התפתחות בקריירה של תדמור, מכיוון שיש כאן צוות שחקנים גדול מהרגיל, אבל הדרמה תהיה, שוב, דחוסה. ובכלל, עלילת הסרט נשמעת לי כמו מערבון שמתרחש, במקרה, במזרח התיכון.

הסיפור יתרחש ברובו בנמל אשדוד. יורם חטב (שחקן מעולה שנעדר מהמסך הגדול הרבה יותר מדי זמן. תיזכרו ב"האסונות של נינה", למשל, או בסדרות הטלויזיה "מיי פירסט סוני" ו"לתפוס את השמיים") ישחק בתפקיד הראשי. הוא יגלם דמות של גבר שבילה את רוב חייו בעבודה בים, ועכשיו הוא מבקש להתיישב בחוף, למצוא את השקט שלו. הקטליזטור לשובו של הגיבור הוא הולדת נכדתו הראשונה (את ביתו תגלם השחקנית האדירה לירון בן שלוש. ואגב, גם יעקב דניאל זאדה נמצא כאן בתפקיד משנה. יהיה מעניין אם יהיו כאן סצינות משותפות  שלהם, זכר לשיתוף הפעולה שלהם מ"את לי לילה"). אז הגיבור שלנו יקבל עבודה בנמל אשדוד, ימצא אשה חדשה, ויתחיל מחדש את החיים. אבל הפוליטיקה של נמל אשדוד תערבל את החיים שלו, תיצור מתחים שישפיעו על כל הסובבים אותו.

עוד משתתפים ב"נמל בית": שרון אלכסנדר, שמיל בן ארי, לירון לבו (ששיחק אצל תדמור ב"זרים"), ואייל רוזאלס, שמשחק גם ב"ארץ פצועה" של תדמור שבקרוב יעלה למסכים, ועושה שם את התפקיד הטוב בחייו מול רועי אסף הנפלא (זאת אומרת, עד שאני אראה אותו ב"נמל בית". אולי שם הוא אפילו טוב יותר). צוות שחקנים גדול ומוכשר התקבץ ל"נמל בית". מי מהם יזכה בפרס אופיר 2016? (כי תדמור כבר הוביל שני שחקנים לזכיה…)

חדרי הבית – איתן גרין

eitan greenאיתן גרין הוא במאי שזוכה בסך הכל לחיבוק גדול מהתעשיה, אבל הוא עשה מעט מאוד סרטים. בלמעלה מ-35 שנות קריירה קולנועית, הוא ביים רק 6 סרטי קולנוע (ועוד סרט טלויזיה אחד). גרין עושה בעיקר סרטים מהלב ואל הלב. הסרט הכי יפה שלו, לטעמי, "אזרח אמריקאי" היה על אהבה גדולה מאוד שלו, כדורסל (לצד העיסוק שלו בקולנוע, גרין היה גם שנים רבות פרשן כדורסל בגלי צה"ל). "זולגות הדמעות מעצמן" המרגש היה על אהבה אחרת שלו, שירים ארצישראלים. "החלום של הנרי" היה על קולנוע. והסרט שהוגדר האישי ביותר שלו, היה דווקא הכי פחות טוב שלו לטעמי, וזה היה הסרט האחרון שלו ב-2008, "הכל מתחיל בים".

אני מנחש שלמרות המזג הנוח שלו, משהו במצב הפוליטי-כלכלי במדינה הזו בוער בגרין, וזה מה שהוציא אותו להרפתקאה החדשה שלו, "חדרי הבית". סיפור על קבלן שמקבל עיניים גדולות, לוקח סיכונים כלכליים, ומתחייב לפרויקטים גדולים תוך שהוא מעביר את משפחתו לבית גדול ומפואר שהוא כנראה לא יכול לשלם עליו. דני שטג ויובל סגל יובילו את הקאסט בסרט החדש של גרין, ואם אני מכיר את הקריירה של הבמאי הזה, הסרט הזה יהיה זה שיבוא מלמטה, בצניעות, ויאמר בשקט אבל בכשרון ובנחישות: גם אני כאן, וגם לי מגיעה תשומת לב.

לב שקט מאוד – איתן ענר

eitan anerבסוף שנות ה-90 נתקלתי במקרה בסרט טלויזיה מאוד מרגש שנקרא "הצל של החיוך שלך" (הנה הוא, באיכות בינונית, במלואו ביו-טיוב. אם יש לכם 45 דקות פנויות, מאוד מומלץ). מאז סימנתי לי את הבמאי, איתן ענר, כדבר הגדול הבא. אבל הוא, איכשהו, מסרב לקיים. היה לו סרט אחד יפה שנקרא "סיפור חצי רוסי", שהיה פשוט קטן מדי מכדי באמת להשאיר סימן, ועוד כל מיני פרויקטים קטנים יותר או פחות. אולי כאן, סוף סוף, יחזור ענר לצלילות הרגשית של תחילת דרכו, באותו צל של החיוך שלה.

אניה בוקשטיין תהיה כאן בתפקיד הראשי, של פסנתרנית תל אביבית שעוברת לגור בירושלים. ילד חרדי יהפוך לתלמיד שלה, אבל מפגש עם נגן עוגב יצית מתח עדתי. איתן ענר יודע לבנות סיפור, ויודע לעבוד עם שחקנים. נדמה שמשהו בשקט הנפשי הלך לאיבוד מאז אותו סרט טלויזיה, ונדמה לי שכאן ענר ימצא אותו שוב מחדש. יכול להיות מה שנקרא בעגה האמריקאית Slipper Sleeper hit.

————

ומה, חשבתם שנגמר?

יש עוד. אבל עכשיו יותר בקצרה:

אריק רוטשטיין, איש טלויזיה ותיק, יביא השנה לקולנוע את הפיצ'ר הראשון שלו. "דור 3" יספר על ניצול שואה שיוצא למאבק על הסרת אנטנה סלולארית מהגג שלו. בקאסט אפשר למצוא, בין היתר, את אלי גורנשטיין, גילה אלמגור, ואת אלכס אנסקי.

את תפקיד "הסרט שהגיע משומקום והפתיע את כולם" אמור למלא "ישמח חתני", סרטו הראשון של אמיל בן שמעון. קריסת עזרת נשים בשכונת הבוכרים בירושלים מוציאה קבוצת נשים למאבק על אופי השכונה אל מול רב צעיר וכריזמטי המוביל את התחרדות הסביבה.

ובתפקיד "איביזה" / "שושנה חלוץ מרכזי" / "מה כבר יכול לקרות" של השנה, כלומר, בתפקיד הקומדיה של הקיץ (בתקווה שהיא תהיה יותר טובה מהקומדיות של השנים שעברו) יהיה הסרט "מסע הטבעת" (אחרי ש"מה כבר יכול לקרות" היה יכול להיקרא גם "מסע הפקק"…). סיפור על בחור שמתכנס לתוך עצמו בעקבות אהבה נכזבת, אבל טבעת קסמים שהסבתא המנוחה משאירה שולחת אותו במסע לחפש כלה כדי שהכסף שהיא מורישה יגיע אליהם, ולא לידי אביהם המרושע ועורך דינו. אריק לובצקי ומתי הררי ("תפוחים מן המדבר") מביימים.

ובטוח שיהיו עוד כמה הפתעות, אבל כבר כתבתי כמעט 2500 מילה. זה מספיק. תהיה לנו שנה טובה מאוד בקולנוע הישראלי ב-2016.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “לקראת 2016 בקולנוע הישראלי: סקירה

  1. תוספות: ערן קולירין גם נמצא כרגע בצילומים והחודש גם יחלו צילומים לסרט של שמואל מעוז. מהצד הקומדיות המסחריות, ישנו "ילד טוב ירושלים" שביים רועי פלורנטין וגם שי כנות מצלם בקרוב את הקומדיה השנתית שלו

  2. לבורסת השמות (תקן אותי אם אני טועה) ניתן להוסיף גם את מיכל בת-אדם ואורי סיוון ואל תשכח גם את "ההר" של יעל קיים.

  3. תודה(: מעניין וכיף שהערת את עיניי על הסרטים הישראלים:)

  4. תודה, מעניין. כשהלכתי לחפש מה זה בדיוק slipper hit, גוגל החכם מכל תיקן אותי שזה sleeper (חשבתי אולי להיט לצופים בנעלי בית על הספה…)
    ———-
    איתן לשלום: אוי, אופס…איזו טעות מביכה. תיקנתי בפוסט. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s