קריד: הביקורת

(שם הסרט במקור: Creed)

על סרט מהסוג הזה אני נוהג להגיד שהוא סרט טוב, אבל לא בשבילי

כי אני בד"כ נמנע מסרטי אגרוף, או מסרטי פרנצ'ייז שמטרתם היחידה היא להרוויח כסף למפלצת הגדולה מהוליווד. ו"קריד" הוא סוג של סרט כזה: סוג של רימייק/ ריבוט של "רוקי". התחלת הסדרה מחדש וגם סוג של סרט המשך, עם אותו שחקן, שהפעם מעביר את הלפיד. ואם אני לא מכיר את הסדרה (ואני לא מכיר. לא ראיתי אף אחד מהסרטים ההם), כנראה שאני מפספס הרבה מהאלמנטים הפזורים לכל אורך הסרט, הרבה מהמחוות והניים-דרופינג שיש כאן, שכל אוהד של הסדרה יאהב כאן. אז מה יש לי לעשות עם סרט כזה?

מסתבר שיש. כי מסתבר שריאן קוגלר הוא כשרון מתפרץ, והוא מתגלה כאן כמישהו שעוד ידבר חזק בעתיד, מישהו שאני ארצה לראות את הסרטים הבאים שלו.

creedועוד מסתבר שגם אם אני לא ראיתי אף אחד מהסרטים הקודמים של סדרת רוקי, וגם אם אני די סולד מסרטי אגרוף באופן כללי, משהו בסדרה הזו כל כך מפורסם, כל כך גלש אל התרבות הכללית, עד שגם אני מכיר את המוסיקה הכל כך מפורסמת של הסרט הזה, וכך גם אני יכול להעריך את העבודה הכל כך יפה של הבמאי הזה עם המוסיקה ב"קריד", שהיא סוג של וריאציה על המקור, כשבסוף הסרט מתגנב לו המקור בעצמו למרכז הבמה; והסדרה הזו כל כך מפורסמת, עד שגם אני ראיתי פעם באיזשהו מקום קליפ קצר מהסרט המקורי, הזה שבו הוא צועק "אדריאן!!!", ואז יכול לגחך לעצמי כשאני רואה את סטאלון בסרט החדש במסעדת "אדריאן".

אבל יש בסרט הזה לא רק השענות טוטאלית על סדרת הסרטים ההיא, כי אחרת באמת לא היה לי מה לעשות עם "קריד". יש כאן במאי שיודע לעבוד עם מוסיקה בצורה סוחפת, ולהביא כמה וכמה סצינות לשיא רגשי רק עם מוסיקה (ועבודת פסקול מצוינת), ויש גם צילום מפעים (במיוחד בסצינת האגרוף שבמרכז הסרט, סצינה אחת סוערת בשוט אחד), וברגעים מסוימים יש גם עריכה אדירה (במיוחד בסצינת הקרב האחרונה). ויש גם סילבסטר סטאלון, אחד שאני בד"כ מזלזל בו, כי הוא עושה את כל הסרטים האלו שאני לא מתייחס אליהם אפילו, סתם סרטי אקשן שאין בהם ולו מיליגרם של השארה, אבל כאן הוא ממש משחק, ואפילו משחק מצוין. ניכר שהבמאי הזה כנראה נגע בעצב חשוף אצל סטאלון, בסרט הזה שבו הוא נדרש להעברת הלפיד לדור הבא. סטאלון פגש כאן את ריאן קוגלר הבמאי, מישהו שבא מאהבה לאיזשהו פרויקט חיים שלו, ומצידו סטאלון מחזיר אהבה לסרט הזה, וההופעה שלו כאן היא של שחקן אמיתי, עם כל הנפש והנשמה שלו גלויים על הבד.

אבל צריך לומר גם שמצאתי גם חסרונות לא מעטים בסרט הזה. למשל, מה הסיפור של המתאגרף הזה? למה הוא כל כך רוצה להתאגרף? מה מניע אותו? חסרה לי סצינה כמו זו, למשל (תריצו שתי דקות וחצי בלינק ותבינו), סצינה שבאמת תראה לי שאין לבחור הזה שום דבר מלבד האגרוף, שזה משהו שכל כך זורם בדמו עד שהוא חייב את זה. כי בהתחלת הסרט הוא דווקא מצליח באיזושהי עבודת משרד רווחית למדי, אבל הוא פורש כדי להתאגרף. המניע של הקריד הזה נסתר מהלב, וכך הבסיס הרגשי של "קריד" קצת רעוע (הנוסטלגיה לסדרה המקורית היא המניע הרגשי העיקרי של הסרט הזה, אבל הוא, כאמור, נסתר ממני ברובו). או הבחורה, למשל. נדמה לי שהכימיה בין 2 השחקנים כאן קצת מאולצת, ולא הרגשתי סיפור אהבה אמיתי כאן. מה גם שיש קצת בטן רכה לסרט הזה, שנע בין שני רגעי שיא מרכזיים: קרב האגרוף שבמרכזו, והקרב שבסופו. ההכנות לשני הקרבות האלו ממלאים את שאר זמן הסרט, ויש רגעים שבהם הרגשתי שההכנות האלו מתמשכות קצת יותר מדי.

ובכל זאת, ריאן קוגלר הוא במאי שיודע לעבוד עם דרמה, יודע להביא סצינות לשיא עם צילום, ועריכה, ועבודת משחק מעולה ומפתיעה של סילבסטר סטאלון, וגם אם אני לא מכיר את סדרת רוקי, אני מסוגל להעריך את האהבה שלהם לסדרה ההיא, שמניעה את הבמאי הכשרוני הזה לכמה רגעי שיא שבכל זאת גורמים לי למחוא כפיים לסרט הזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s