הנערה הדנית: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Danish Girl)

מהביקורות שאני קורא על "הנערה הדנית" הבנתי שהסרט הזה יפה מדי, מחושב מדי, מיינסטרימי מדי, כזה שעשוי בקפידה, ובאמצע נשכחה הדרמה, הסיפור. חלק מהמבקרים (הציניים שביניהם, ולא רק בישראל) אף ציינו שטום הופר הבמאי ואדי רדמיין השחקן הראשי כנראה מאוד נהנו מהאוסקרים שבהם זכו (הופר על "נאום המלך", רדמיין בתפקיד סטיבן הוקינג ב"תאוריה של הכל"), ורוצים לשחזר את הזכיה. אז הם בחרו פרויקט מתאים (סרט על האדם הראשון ששינה את מינו!), עשו אותו בצורה שתתאים ביותר לחיך האקדמיה האמריקאית, ושלחו אותו לאוויר העולם. אני די סולד מהגישה הזו. אני לא חושב שהזכיה באוסקר היתה המנוע שהניע את גלגלי הפרויקט הזה. אבל אני כן חושב שהסרט הזה פגום דווקא בגלל שהוא עשוי, לכאורה, לא רע בכלל.

בביקורת שלי על "נאום המלך" (סרטו הקודם-קודם של טום הופר. באמצע היה גם את "עלובי החיים". לא ראיתי) אמרתי שבעיניי "מיינסטרים" היא לא מילה גסה, אם הסרט עשוי טוב. וכאן, ב"נערה הדנית", הכל כאילו עשוי טוב. הצילום יפהפה. המוסיקה מלטפת. השחקנים משתדלים ומתמסרים. אבל משהו מאוד בסיסי לא עובד.

danish girlכי משהו בבניה הדרמטית של הסרט לא נכון בעיניי. בתחילת הסרט, מערכת היחסים בין הגבר ואשתו היא להמשיך לקרוא