חדר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Room)

לני אברהמסון. זה השם. לפני כמעט 3 שנים ראיתי במסגרת פסטיבל סרטים אירים בסינמטק סרט נהדר שנקרא "מה שריצ'ארד עשה". בפוסט עליו כתבתי "…אני בטוח שעוד נשמע הרבה על הבמאי הזה". את הסרט הבא שלו, "פרנק" האקסנטרי והמשונה, המבקרים אהבו, אבל הקהל (ואני) לא. ועכשיו הגיע סרטו החדש. וכבר כמה חודשים הוא זוכה לביקורות מתפעלות. ובצדק. סרט מרגש וחכם. אבל גם סרט דק אבחנה, שיודע לקחת מקרה פרטי מפלצתי למדי למקומות לא שגרתיים.

כי לני אברהמסון בכלל לא מתעניין במקורות הרוע. הוא לא האנקה. ובכלל, הגבר הזה שכולא את הבחורה הצעירה בתוך חדר, אונס אותה מדי פעם, ואפילו עשה לה ילד אחד, שגר גם הוא בתוך החדר, הגבר הזה נראה בסרט לסצינה וחצי בקושי. הסרט לא עליו. הוא לא מעניין את אברהמסון. הבמאי החכם של הסרט הזה לוקח מקרה פרטי קיצוני ומנסה לבדוק באמצעותו את הדרך בה אנחנו רואים את העולם. במידה מסוימת, זו הגרסה הרצינית יותר של "ההתחלפות" של ערן קולירין. כי הנה, גם כאן, גיבורי הסרט מסתכלים על העולם בעיניים לא קונבנציונליות.

Rm_D22-_GK_0113.NEFכי שם המשחק הוא פרופורציות. בסצינה האחרונה בסרט חוזרים האם והבן לחדר. מה, זה הכל? זה החדר? שואל הילד. לא יכול להיות. זה נראה אחרת. לא, זה החדר, אומרת לו האמא. פשוט לקחו מפה כל מיני דברים בשביל ראיות משטרתיות.

כי הכל נראה כל כך גדול כשהם היו בתוך החדר. ועכשיו, כשהם בחוץ, החדר נראה פתאום להמשיך לקרוא