מכונת הכסף: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Big Short)

The Best Director is the One You Don't See

                                           Billy Wilder

הו, געגועי לבילי ווילדר. הוא היה עושה מהסרט הזה מטעמים. אבל הוא גם היה יודע להישאר מאחור. כי אדם מק'קיי, הבמאי של "מכונת הכסף" לא יודע. הוא כל כך לוחץ כל הזמן, משחק באלף ואחד טריקים ושטיקים קולנועיים, כאילו מביע אי אמון מוחלט בסיפור, עד שזה מעייף אותי מהר מאוד, לא מצחיק אותי בכלל, ודי גורם לי לרצות שהסרט הזה ייגמר כבר.

בחיי שאני לא מבין את המחשבה מאחורי אסטרטגיית הבימוי של הסרט הזה. אלהים אדירים, הרי הסיטואציה הקומית מוגשת כאן לבמאי על מגש של כסף: כמה אנשים קטנים, סוחרים קטנים בוול סטריט, יוצאים כנגד המומחים הכי גדולים של הכלכלה האמריקאית. הם מהמרים בכסף גדול כנגד המומחים הכי גדולים. והם מנצחים. בגלל שהבוסים הגדולים כל כך גאוותנים עד שהם לא רואים מה שמתרחש מתחת לאף שלהם. סיטואציה כמעט דמיונית, ועם זאת אמיתית. אבל אדם מק'קיי הבמאי משתולל באינספור טכניקות קולנועיות, עריכה היסטרית, אנשים שמדברים למצלמה פתאום, הפסקות בשטף הסיפור כדי להסביר מושגים כלכליים, גגים קולנועיים שמרוב שהם מזיעים כדי להצחיק מוציאים ממני נחירת בוז (והרגשת אי נוחות בגלל השוביניזם הנודף מהן: לא משנה מה אשה ערומה באמבט אומרת, כשהיא שואלת: הבנתם? אתם אומרים כן).

big shortאבל הכי חשוב ומרתיע: במהלך הסרט, בראד פיט (בתפקיד אורח קטן, כמעט בלתי ניתן לזיהוי), אומר להמשיך לקרוא