ברוקלין: הביקורת

(שם הסרט במקור: Brooklyn)

Home is Where the Heart is

אבל איפה נמצא הלב הזה? איפה נמצא הבית?

ילד נולד. הוא גר אצל הוריו בשנותיו הראשונות. שם הלב שלו. שם הבית שלו. והוא גדל. ומגיע הזמן שהוא צריך לעצב חיים משלו. לבנות בית משלו. מתי מגיע הזמן הזה שאתה נוסע "להורים", ולא "הביתה"? מתי הבית שלך הופך להיות זה שבנית במו ידיך, זה שבו המשפחה החדשה שלך גרה, והבית של ההורים, זה שגדלת בו, הופך להיות הבית של ההורים, לא הבית שלך יותר?

"ברוקלין" הוא סרט שמספר בדיוק על זה. זה סרט התבגרות שבו גיבורת הסרט עוברת מהבית של ההורים אל בית זמני שבו היא משתכנת, בדרך אל הבית שהיא בונה בעצמה (כלומר: משפחה, אהבה). והתסריט היפהפה של "ברוקלין" מעמת את הגיבורה עם השאלה הזו בדיוק: איפה הבית שלך? איפה הלב שלך? איפה המקום שצריך לומר: אני אוהבת אתכם, אבל מכאן אני ממשיכה בעצמי?

צריך להודות על האמת: "ברוקלין" הוא סרט נבון, אבל לא כזה גדול. ג'ון קראולי, הבמאי של הסרט, מתגלה כאיש קולנוע לא מעניין במיוחד. הוא אמנם מביים בצניעות, בשקט, ומסרב להיסחף אל דרמטיות גדולה מהחיים, ואני מעריך את זה, אבל יש רגעים בסרט שדווקא צריך את הרגש הגדול שיבוא וישטוף, וגם שם קראולי פשוט לא מוכן לתת לי להביא את הדמעות לעיניים. בתחילת הסרט, כאשר הגיבורה עולה על הספינה ונפרדת, מגיע שוט המצולם ממנוף. משהו עם עוצמה המתקרב אל הבחורה שעוזבת את הבית. ופתאום כשחשבתי שהנה מגיע הרגע הדרמטי הגדול הראשון – הופ, השוט הנהדר הזה נחתך עוד לפני שהגיע למיצוי. העריכה מסרבת ללכת עם הרגש, חותכת, מורידה אותו לאדמה. ובמקום זה, הבמאי משחק עם מוסיקה שעולה מלמטה בהגזמה ובהדגשה יתרה, לפעמים יותר מדי. מה גם שהסרט הזה צנוע מדי, שקט מדי, מסרב להתפרע גם כשצריך (למשל: האם ידעתן, בנות, שלא לכל הגברים יש רק דבר אחד בראש? הידעתן שישנם גברים ג'נטלמנים מנומסים ונחמדים ששווים את הזמן שלכן, את האהבה שלכן?)

אבל יש יתרון אחד עצום לסרט. קוראים לה סירשה רונאן.

brooklynהשחקנית הזו, שהיתה מועמדת לאוסקר בגיל 13 על תפקידה ב"כפרה", מועמדת שוב לאוסקר על תפקידה כאן, ב"ברוקלין", וזה פשוט מחמם את הלב לראות את הבחורה המוכשרת הזו מתבגרת מול עינינו, ובמיוחד בסרט הזה, שבו ההתבגרות של הדמות הזו היא כל הסיפור. הגוף של השחקנית הצעירה הזו מגיב לשינויים שעוברים על הדמות לאורך הסרט, והיא פשוט נפתחת לאט כמו פרח, והופכת מבחורה עכברית, מכונסת בעצמה, שמסדרים לה דברים, לבחורה עצמאית, בוגרת, חייכנית אבל אסרטיבית, שיודעת לסדר לעצמה את החיים, לבחור בעצמה את הבחירות שלה. ויש לה מה לבחור, כי התסריט החכם מציב לה דילמה רצינית, והיא נסחפת אל מערבולת, אבל יודעת לעמוד ברגע הנכון ולחתוך. והכל בעבודת המשחק הנהדרת של סירשה רונאן. והיא נתמכת מאחור בעבודת משחק מלבבת של ג'ולי וולטרס הותיקה, וגם ג'ים ברודבנט מביא את הפרסונה האבהית והחמה שלו לכאן, ואפילו דומנול גליסון משתלב בנחמדות הכללית של הסרט.

אז למרות שהבימוי של הסרט הוא לא מהמבריקים, יש לסרט הזה תסריט חכם, ושחקנית אחת בתפקיד הראשי שפשוט מרימה את הסרט למקומות מרגשים ויפהפיים, ושחקנים טובים שתומכים מאחור, כך שגם אם "ברוקלין" הוא לא מהסרטים הכי גדולים שאני אראה השנה, עדיין הוא בילוי מחמם לב וחכם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s