פסטיבל ברלין 2016: האוהבים והרודן

(שם הסרט במקור: The Lovers and the Despot)

איך לקחת סיפור מרתק ולעשות ממנו סרט בינוני. טסטקייס: "האוהבים והרודן".

הסרט הזה מגיע מאנגליה, אבל הסיפור מגיע מקוריאה. הדרומית. וגם הצפונית. ואולי זאת הבעיה הראשונה של הסרט: הסיפור מדהים, אבל הדרך שבה הוא מסופר היא חיצונית, מתרשמת, ולא מפרספקטיבה קוריאנית, שבצורה טבעית היתה מכניסה לשם רגש ותבונה שאין שום דרך לקבל ממישהו שמגיע מבחוץ.

אז ככה: בשנות ה-60 היו בדרום-קוריאה במאי/מפיק קולנוע ושחקנית. הם נפגשו, התאהבו, התחתנו, אימצו ילדים, וגם עשו הרבה סרטים ביחד. הם היו מצליחים, וזכו להכרה נרחבת במדינת המוצא שלהם, וגם בחו"ל. הרודן של צפון קוריאה התחיל לקנא. למה למדינה הקומוניסטית אין סרטים כאלו? הביאו אותם אלי. אז הוא חוטף את שניהם, ומבקש מהם לעשות בשבילו סרטים.

lovers and the despotלכאורה הוא מפגין פתיחות: לא, אתם לא חייבים לעשות סרטים עם מסר קומוניסטי. את זה יש לי מספיק. תעשו סרטים לקהל הרחב. כדי ששמה של צפון קוריאה בעולם יהפוך למפואר. והם עושים. והם משכללים את ההפקות עם השנים. אבל הם כל הזמן זוכרים מאיפה באו, ואת זה שהחופש היצירתי שממנו הם נהנים הוא מדומה, תלוי בגחמות הרודן. האם יצליחו לחזור לחיק המערב?

סיפור מרתק, אמרתי לכם. ויש לסרט כמה נכסים, והעיקרי שבהם הוא גיבורת הסיפור בכבודה ובעצמה, אשה מבוגרת היום, אבל חיה ונושמת. ביושבה מול המצלמה ובספרה את הסיפור היא כאילו חיה את הרגעים האלו מחדש, והיא מרגשת וסוחפת אותי אל תוך הסיפור. ב'תפקידי משנה' (שהרי הסרט הוא דוקומנטרי) נמצאים ילדיהם המאומצים, שאיבדו את הוריהם לשנים רבות. גם הם, בספרם את הצד שלהן בסיפור, גם הם מרגשים.

אבל הסרט לא מסתפק בזה. כי מדובר במבט מערבי על הסיפור הזה על יריבות בין קומוניסטים פסיכים לבין מערב מודרני. וכך יש אינסרטים של הקלטות של הרודן המשוגע, קטעי ראיונות עם חוקרי ביון אמריקאים ואחרים, וסתם השהיות מעייפות של הסיפור. רגעים שבהם הסרט פשוט עומד במקום, לוקח לכאורה פאוזה דרמטית, אבל בעצם צולל לתוך רגעים קצת משעממים. בכל פעם שהאם מופיעה על המסך, או נשמעת מספרת את הסיפור, הגוף שלי נדרך. בשאר הזמן זה קצת מעייף (מודה שהגנבתי פיהוק פה ושם).

יש משהו קצת טלויזיוני וחסר תשוקה בסרט הזה. במקום להיצמד לצד האנושי (ולתת לכל המשתמע מכך לנבוע מהסיפור), יש כאן מבט מערבי על המשמעויות הבינלאומיות של הסיפור (הסרט מתחיל במסיבת עיתונאים בבית הלבן), כי המבט הוא חיצוני. וזה מוציא את העוקץ מהסיפור.

אז מסיפור מאוד יוצא דופן יוצא סרט סביר, שברגעיו הטובים הוא מרתק, אבל ברגעיו הפחות הטובים (וגם כאלו יש לא מעט) הוא שוקע לכדי תכנית טלויזיונית שתאפשר לכם ללכת לרגע לשירותים. פספוס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל ברלין 2016: האוהבים והרודן

  1. אותו בימאי חטןף עשה עבור הרודן סרט בסגנון גודזילה.הסיפור הוא באמת אחת המדהימים(ויש הרבה) על שליט כל יכול וגם חובב קולנוע מסתבר…..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s