פסטיבל ברלין 2016: הקומונה

(שם הסרט במקור: Kollektivet)

אני שונא את תומס וינטרברג.

נדמה לי שכל העולם מאוהב בבמאי הזה. עוד אז, ב-1998, כשהוא ביים את "החגיגה", כבר אז טענתי שהוא במאי שוויצר, שחייב להראות לעולם איך הוא מביים, כי הוא לא כזה במאי טוב בעצם. אבל כל העולם נשכב לרגליו, ו"חגיגה" זכה לאהבה גדולה בעולם. וינטרברג נעלם להרבה שנים, בהם יצר הרבה סרטים שלא זכו לאהבה, אבל Submarino ב-2010 החזיר אותו לדיבור ברחבי העולם (לא ראיתי). "ניצוד" מ-2012 היה כבר לסרט שכולם בעולם אהבו, והוא אפילו היה מועמד לאוסקר. גם מהסרט הזה יצאתי מסויג למדי, אבל אני כאן במיעוט, כי אפילו בישראל הסרט זכה להצלחה לא קטנה.

ועכשיו מגיע הסרט החדש של וינטרברג. והוא כל כך נורא בעיניי עד שביציאה שלי מההקרנה הרגשתי שאני רוצה לחנוק מישהו. עדיף את הבמאי בעצמו.

kollektivetכי וינטרברג עושה ב"קומונה" סרט היסטרי, צעקני, שטחי, ובעיקר מעצבן. והשחקנים הטובים ביותר בדנמרק עומדים לרשותו, וכשהם נדרשים לסצינות דרמטיות, וזה קורה כמה וכמה פעמים בסרט, הם פשוט צועקים את נפשם, כדי שנראה שהם עצבנים. אבל הסרט הזה סובל מתת-תזונה תסריטאית, ומבמאי שפשוט אין לו חוש דרמטי.

במרכז הסרט הזה יש סיפור לא מקורי אולי, אבל כזה שהיה יכול להחזיק סרט שלם אם היה מפותח כראוי: בעל, אשה, וילדה מתבגרת. הבעל, ארכיטקט, ומרצה לארכיטקטורה באוניברסיטה, נכנס למערכת יחסים עם סטודנטית שלו. משולש רומנטי. אולי לא מקורי, אבל אם זה מבוצע כראוי, אני תמיד אשמח לראות. "הקומונה" לא מבוצע כראוי בכלל.

כי ההתאהבות מתוארת בחצי סצינה. אין כאן באמת הכרה של האדם השני, וגם לא תשוקה מינית, רגעית או שלא. הסטודנטית מגיעה לחדר המורים לדבר עם המורה על פרויקט. אחרי שתי דקות הם מתנשקים. אחרי עוד חמש דקות היא תעבור לגור איתו. אין כאן שום פיתוח של הסיפור הזה לכדי מערכת יחסים אמוציונלית משמעותית כדי שאוכל להגיב רגשית לדמויות האלו (ולכן נדרשות הצעקות והטונים הגבוהים כשמגיעים לסצינות הדרמטיות הגדולות). כמובן שגם הבת המתבגרת מושפעת מהסיפור הזה, אז היא הולכת לשכב עם מישהו. גם כאן הכל שטחי ולא מפותח: היא רואה מישהו, עוקבת אחריו עד הבית, הוא מזמין אותה אליו, והם שוכבים. פשוט. (ואח"כ הוא הופך לחבר הקבוע שלה. מאוד פשוט).

מסביב לדמויות האלו יש חבורה של אנשים המתכנסת לגור בדירה אחת גדולה של הגיבורים (ויוצרים את הקומונה משם הסרט). אף אחת מהדמויות האלו לא מקבלת זמן מסך מספיק כדי לדעת מי ומה היא ומה קורה איתה בדיוק (כולל דמות אחת שנקראת אלון, כנראה ישראלי, אבל לא אומרים את זה, ובכלל לא יודעים עליו כמעט כלום. את אלון, אגב, משחק שחקן בשם פארס פארס. תכירו אותו מ"יאללה יאללה"). אז "הקומונה" לא ממש מתייחס לפרטים שמרכיבים את הקומונה, אבל הם, בתורם, מפריעים לפיתוח של הדמויות החשובות באמת.

והאמא, שהיא קריינית חדשות, משוחקת ע"י טרינה דירהולם, שצריכה להפגין התפרקות נפשית בעקבות האהבה החדשה של בן זוגה, אבל וינטרברג כל כך לא יודע לכתוב ולביים, עד שהוא נדרש להסבר בגוף הסרט לכך שאדם ללא מגע אנושי של אהבה ימות (זה ממש נאמר בסרט). הסצינה היחידה שבה וינטרברג מצליח לגרום לי למשהו שיהיה דומה לרגש היא סצינת התפרקות אחת של הקריינית בשידור חי, אבל לשם כך נדרש וינטרברג לכל כך הרבה טריקים של עריכה ומוסיקה, שגם כאן, בסופו של דבר, הבנתי שוינטרברג הוא במאי נורא, שלא יודע להוציא מהשחקנים שלו את מה שהוא צריך, אז או שהם צועקים, או שוינטרברג יוסיף מוסיקה בחדר העריכה, והוא חושב שזה יעבוד. זה בעיקר צורם ומעצבן (והרגע הכי מעצבן, מהבחינה הזו, הוא השימוש ב"דרך האבנים הצהובות" של אלטון ג'ון על רקע מוות של אחת מהדמויות).

כשאני כותב את הביקורת הזו, אני עדיין לא יודע מה התגובה הביקורתית הכללית לסרט הזה, אבל מה שהיא לא תהיה, אני אמשיך לומר: תומס וינטרברג הוא במאי נורא בעיניי. יותר אני לא הולך לראות סרטים שלו. הפעם הוא ממש עצבן אותי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

Advertisements

מחשבה אחת על “פסטיבל ברלין 2016: הקומונה

  1. איתן יקר, ואולי יש לראות את הסרט וכוונת הבמאי מזווית שונה לגמרי…כל מה שאתה כותב הוא נכון לתקופה אחרת, לתקופה שלפני אתרי הפייסבוקים השונים, התקופה שלא ישבנו עם הפנים בניידים שלנו ובטבלטים וכדומה. התקשורת הייתה שונה, לא היו אימוג'ים מטופשים ולא היו צעקות במקום רגש. אני בטוחה שהבנת את כוונתי. כיום חוגג הניכור, כל ארחי פרחי הוא חברך בפייסבוק ובאינטרנט ואפילו הוא חרא מדופלם. לדעתי זה מה שרצה להעביר הבמאי ואלה הם האמצעים שבהם הוא השתמש. אתה באמת מכיר לעומק את כולם ? מעניינת אותך אישיותם וכיצד היא מתפתחת מסביבך ? נכון שלא ? זאת התקופה וכך נראים פני הכלב שלה. תתרגל. שום דבר לא יחזור לקדמותו. רק האופי האנושי עדיין לא הצליח להסתגל למצב החדש והאבולוציה תצטרך לתת על זה את דעתה. חג שמח וסרט דני מאושר לך !

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s