פסטיבל ברלין 2016: ללא הודעה מוקדמת

(שם הסרט במקור: Zero Days)

אלקס גיבני, דוקומנטריסט שעובד בקצב מסחרר, מביא לברלינלה את סרטו החדש, Zero Days. הסרט, בעיקרון, הוא חקירה לתוך הדבר הזה שנקרא "מלחמת סייבר". שם הסרט מתייחס לאחד הרכיבים של התולעות שמושתלות במחשבים זרים, והוא זה שמאפשר להפעיל את הוירוס ללא הודעה מוקדמת, ללא שליטה מרחוק, בהתראה של אפס ימים.

zero daysלשם ההכנה של הסרט הזה ביקר גיבני גם בישראל בשנה שעברה. ואכן, ישראל משחקת תפקיד לא קטן ב"ללא הודעה מוקדמת". אבל לי, כישראלי, בערך חצי מהסרט הזה לא היה גילוי כזה גדול. כי העובדה שהיתה מתקפה מרחוק על המחשבים של הכור הגרעיני באיראן – את זה שמעתי וקראתי בחדשות. ולמרות שאף אחד לא הודה בזה בפה מלא, יותר מסביר להניח שארה"ב וישראל מעורבות בכך בצורה אקטיבית מאוד. כך שחצי סרט, זה שחוקר את התהליכים של המתקפה הזו, הוא אמנם קולנועי מאוד, מלווה באינספור הסברים והדגמות, עזרים ויזואלים באנימציה ממוחשבת מרשימה, עם ראיונות עם מומחים, ועם אנשים בחלונות הגבוהים (האמריקאים והישראלים), חלקם עם קול מעוות ותמונה מעוותת (ואחת מיוחדת, אמריקאית, בתמונה כאילו מעוותת, אבל בטכניקה קולנועית מרהיבה, שרק בסוף הסרט מתברר למה הזהות שלה לא הוסתרה כראוי) – אבל בחצי הזה אין ממש גילוי יוצא דופן. הרי זה צפוי שישראל וארה"ב יעבדו ביחד כדי להפיל את תכנית הגרעין האירנית.

בחלק השני של הסרט מתברר מה גיבני רצה לומר. וכן, הישראלים אשמים. ובאופן יותר ספיציפי  – נתניהו אשם (ואם תשאלו אותי – נתניהו אשם בהכל. גם אם החברה שלך עזבה אותך – גם בזה אשם נתניהו). כי מסתבר שהיה מבצע. וזה אפילו הלך לא רע. אבל ישראל רצתה יותר. יותר חזק, יותר אגרסיבי, עם יותר תוצאות בשטח, עם אימפקט יותר גדול. אבל מה שישראל (ונתניהו) לא מבינים הוא שכוח גורר כוח. שברגע שתכנית שעובדת בשקט ומביאה תוצאות מקבלת חיזוק אגרסיבי יותר, התוצאות חזקות יותר, והכיסוי נחשף. וכך האויב מבין את מה שאנחנו עושים, ופועל באותה דרך כדי להשיב. וכך נפתחת לה מלחמת סייבר חדשה.

ארה"ב, מסתבר, בשיתוף ישראל, בנתה דרך ריגול חדשה ומתוחכמת. ישראל, בטיפשותה, הפכה את זה למלחמה כוללת. וזה הגילוי המרתק בסרט של גיבני, לעיניים ישראליות, לפחות.

וכך הסרט, שהוא קצת ארוך מדי, וקצת חוזר על עצמו לרגעים, אבל הוא מאוד מרשים, ויודע על מה הוא מדבר, מבקש לחשוף את המלחמה החדשה, מלחמת הסייבר, להוציא אותה לאור, ליידע את האנשים על האפשרויות והסכנות, ולהביא לאיזושהי אמנה בינלאומית, סוג של אמנת ז'נבה שכזאת, שתכפה רגולציה על מלחמה שכזו.

כי מומחי הסייבר שמרואיינים בסרט הזה מכירים את כל סוגי הוירוסים שיש, והם מסוגלים לבלום את האיום שלהם, כל עוד זה מגיע מגורמים פרטיים (שהרי כל אחד שהקבוצה שלו הפסידה יכול, כתוצאה מהתסכול, להפיל מחשבים של מישהו אחר), אבל כשזה מגיע ביוזמת מדינות, וזה מלווה בסודיות עצומה, זה מסוכן מאוד. ואת המסר הזה מעביר גיבני בסרט מרתק ומרהיב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל ברלין 2016: ללא הודעה מוקדמת

  1. איתן כמו תמיד
    אין על הכתיבה הכנה שלך, והסקירה הנפלאה שלך עם כל פסטיבל מקומי שמתקיים.
    בזכותך נחשפתי לכל כך הרבה סרטים איזוטרים מעולים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s