פסטיבל ברלין 2016: השקרים של השולטים

(שם הסרט במקור: Die Lügen der Sieger)

הון-שלטון-עולם תחתון, הגרסה הגרמנית.

במסגרת הקרנות האקדמיה הגרמנית המתקיימות תחת המטריה של פסטיבל ברלין, ראיתי עוד שני סרטים, בנוסף לקומדיה ההיא על היטלר. על אחד מהם אני לא מעוניין להרחיב את הדיבור (סרט נורא שנקרא LENALOVE, שמטפל בסנסציוניות נטולת רגישות בנושא החשוב של התעללויות של בני נוער בחבריהם ברשתות החברתיות), אבל על השני אני אכתוב כמה מילים, כי למרות שהוא בינוני למדי, אולי בכל זאת הוא יוקרן כאן מתישהו.

lugen der siegerכי כריסטוף הוכהאוסלר, הבמאי, כבר ביים לפני כמה שנים סרט שהוקרן בישראל, בפסטיבל חיפה, ואפילו הופץ כאן מסחרית לתקופה קצרה ("העיר שמתחת"). להרגשתי, ההוכהאוסלר הזה הוא סוג של חיקוי לא כל כך מוצלח של במאי גרמני אחר שאני אוהב הרבה יותר, כריסטיאן פצולד. כמו פצולד, גם הוכהאוסלר מביים באלגנטיות ובשקט, אבל אין לו את התובנה ואת הרגישות של הבמאי הגרמני הבכיר יותר. וכך, כמו בסרטו הקודם, יוצר הוכהאוסלר סרט עם חומרים מעניינים, אבל הסרט פשוט לא מספיק טוב.

כי לוקח ל"שקרים של השולטים" בערך רבע שעה עד שהוא מתחיל. כל האקספוזיציה הזו מתארכת ומעייפת ללא צורך. אנו פוגשים את גיבור הסרט, עיתונאי מוערך (בגילומו הכריזמטי והמרשים של פלוריאן דויד פיץ, וינסנט מ"וינסנט רוצה לים". אל תתפלאו אם פיץ יהיה מועמד לפרס המשחק של האקדמיה הגרמנית), כשהוא קם בבוקר. הוא עושה כל מיני דברים שאנשים עושים כשהם קמים בבוקר, והכל בצילום איטי של 360 מעלות בתוך הדירה הברלינאית שלו. ומסתבר גם שהוא מכור להימורים, פרט שמגיע לכדי מיצוי דרמטי רק לקראת הסוף, כדי להמחיש את ההתפרקות שלו בעקבות אירוע משמעותי. אפשר היה לוותר על כל האפיזודה הזאת של ההימורים. פיץ שחקן מספיק טוב כדי להראות את זה במשחק שלו.

ואז, אחרי רבע שעה של הקדמות, כולל אינסרטים של סיפורים אחרים שיגיעו לכדי מימוש רק הרבה אחרי זה, רק אז מתחיל הסרט בעצם: אל גיבור הסרט מוצמדת תחקירנית חדשה. מסתבר שהיא יודעת את העבודה, אבל היא עדיין טירונית, ועושה כמה טעויות. ובכל זאת, המשימה שלהם היא לחקור את האירוע המשונה שהתרחש בגן החיות בעיר גילזינקירכן, שם גבר אלמוני פשוט קפץ אל תוך המתחם של האריות, ומשם הדרך היתה קצרה עד למותו הנורא של אותו גבר. התאבדות, די ברור, אבל הסיבה להתאבדות הזו מתבררת במהלך הסיפור, שהופך למעניין יותר: כי הוא היה חייל באפגניסטן, ואחרי שחרורו הוא קיבל עבודה במפעל מקומי המתעסק במתכות, והפסולת הרעילה לא מטופלת כראוי, והיא גורמת להפרעות התנהגות אצל העובדים. המקרה הזה הוא לא מקרה מבודד, אבל כל המקרים הטראגיים המתרחשים מושתקים ע"י ההנהלה, בשיתוף אחד מהשרים בממשלה, שיש לו מניות בחברה, והוא גם ניצב לפני החלטה חשובה בפרלמנט, שתקל את הרגולציה של האיחוד האירופי על פינוי פסולת רעילה שכזאת. כולם מרויחים, חוץ מהאנשים הפשוטים, שמפסידים.

הוכהאוסלר מלווה את העיתונאי ואת התחקירנית שלו שלב שלב בשרשרת הגילויים שלהם, אבל הוא גם עורך בצורה מקרטעת אל תוך הסיפור את הצד השני, הצד של השר ועוזריו, וכיצד הם עוקבים כל הזמן אחרי הצעדים של העיתונאי הזה. גם ב"איש שנולד מחדש" זה הפריע לי. כל פעם שהסרט סוטה מתיאור המתרחש לדמות המרכזית, משהו בו מאט, והעניין שלי בסרט מתפוגג. אבל הוכהאוסלר בכל זאת, למרות ההשהיות הלא נחוצות האלו, מציג כאן את הקשר הון-שלטון-עולם תחתון בצורה אפקטיבית מאוד, ואת הדרך שבה העיתונות, שאמורה לחשוף את כל השחיתויות האלו, משתפת עם כל זה פעולה (מרצון, או שלא מרצון). בתסריט מתוחכם, ולמרות שיש לסרט הזה כמה מעידות (כן, יש רומן צפוי מדי בין העיתונאי לבין התחקירנית, ועם זאת, יש גם לסיפור הזה אפקט דרמטי בסוף), הסרט הזה מעניין לכל אורכו, גם אם הוא סוטה מהסיפור המרכזי מדי פעם.

לא סרט גדול, אבל מעניין ושווה צפייה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s