הבן של שאול: הביקורת

(שם הסרט במקור: Saul Fia)

הסרט הזה עלה על המסכים שלנו כבר לפני 3 שבועות, אבל בגלל שפספסתי את ההקרנות המוקדמות שלו, ובגלל שהייתי בברלין, ראיתי אותו רק לאחרונה. כבר מאז האביב שעבר, כשהוקרן בפסטיבל קאן, ועד זכייתו באוסקר אתמול, הסרט הזה הוא, על פי קביעת כל המבקרים וכל השאר, יצירת מופת. עכשיו, אחרי שראיתי את הסרט, אני, מצד אחד, מבין מאיפה הגיעה הקביעה הזו, אבל, מצד שני, יש לי גם הסתייגויות מהסרט הזה.

עוד מעט 80 שנה מאז המלחמה הארורה ההיא. השואה של יהודי אירופה נוכחת בכל כך הרבה יצירות אמנות, ספרותיות, קולנועיות, ואחרות, והעיסוק בה רק ממשיך ולא דועך, מכריח את האמנים לחפש דרכים חדשות, יצירתיות יותר ויותר, כדי לתאר את הזוועה הבלתי ניתנת לתיאור. וזהו, לדעתי, היתרון, וגם החסרון, של "הבן של שאול".

saul fiaכי הוא אכן מוצא דרך לא קונבנציונלית לתאר את התופת ההיא. כמעט כל דקות הסרט הזה הן מבט בראשו, בפניו, או בעורפו, של האיש הזה, שאול. כל מה שמסביב מקבל משמעות משנית. כמעט כל הסרט הוא קלוז-אפ על האיש הזה, וכל מה שנמצא במרחק של יותר מכמה סנטימטרים מאפו לא נראה כלל, או נראה במטושטש. וכך כל זוועות השואה שהאיש הזה עובר הן בעצם כתמי צבע לא ברורים, בתוספת עבודת סאונד מאומצת מאוד. זו בחירה חכמה של הבמאי, לא להתמקד בנורא מכל, לא להנגיש אותו ישירות לצופה, ודווקא מתוך כך להנחיל את התחושה הכל כך ריאליסטית של גיהנום עלי אדמות. כי דווקא הרמיזה על הזוועה מבקשת מהצופה להשלים בדמיונו את הבלתי ניתן לתיאור, והתמונה המתקבלת קשה ואפקטיבית. מה גם שפרופורציות המסך מצומצמות מהרגיל, בחירה אמנותית שמאוד מעצבנת אותי (מ"מאמי" הנורא של קסאוייה דולאן, ועד "היורד למעלה" של אלעד קידן, זה מטריף אותי שאני הולך לקולנוע ורואה מסך טלויזיה), אבל כאן, ב"בן של שאול", יש לבחירה הזו הצדקה ואפקט של קלאסטרופוביה, של מצב שבו אני מרגיש כלוא במקום איום ונורא שאין לי דרך לצאת ממנו. הרגשה של ביקור של שעה וחצי בגיהנום.

אבל פה גם הבעיה שלי עם הסרט. כי ההרגשה שלי היא שייצוג השואה הוא עצם העניין כאן. ומה שחסר לי כאן הוא קונטקסט. כי הילד ההונגרי בן ה-14 שיצפה בסרט, ועדיין לא למד בבית הספר שהיה דבר כזה, תאי גזים, מה הוא אמור להבין מהסצינה הראשונה בסרט, הסצינה שבה כתמי צבע מטושטשים בצורת אנשים נדחסים לחדר אחד גדול, חדר שנאמר להם שהוא מקלחות? מה פשר הצרחות הנשמעות מתוך המקלחות?

ההחלטה להתמקד באיש אחד למשך כמעט כל הסרט היא החלטה אמנותית עם אפקט פיסי ממש על הצופה, אבל מבחינה דרמטית ההחלטה הזו לקויה, כי היא לא מאפשרת לי, כצופה, לחוות עם האינדיבידואל (שאול) שום קונטרה עם העולם החיצון. שום קונפליקט. אמנם, לכאורה, התסריט (הנהדר) הוא בדיוק זה – קונפליקט פנימי של שאול, שמבקש לשמר ניצוץ של אנושיות במקום שבו הוא לא קיים, מבקש למרוד בדרכו השקטה בדיקטטורת המוות השלטת בעולם הזה שבו הוא כלוא, אבל מבלי לתת את הקונטקסט הראוי (כלומר: צריך לבוא מוכנים מהבית, לשמוע ולראות ולקרוא קצת על השואה לפני שרואים את הסרט הזה) משהו בחוויה הרגשית של הסרט הולך לאיבוד.

אז כן, שאול פוגש בדרך שלו כמה עמיתים שמתכננים מרד אלים, אבל זו לא דרכו, וחוץ מזה, הוא כבר די השלים עם הגורל שלו, ולמרד הזה לדעתו, כנראה, גם ככה אין סיכוי. וגם לא ממש ברור אם המסע הזה ששאול מתחיל באמוק הוא בשביל הילד שלו, או שמדובר בסתם ילד אנונימי. וזה לא משנה. המסע של שאול הוא למצוא את הזיק האחרון של אנושיות במקום הנורא הזה. ואת זה הוא עושה, גם אם אין סיכוי ממשי להשרדות. אבל העובדה ש"הבן של שאול" הוא סרט כל כך סגור מבחינת המבט שלו לא מאפשרת לי לקבל פידבק למקום שבו האינדיבידואל הזה נמצא, וכך, "הבן של שאול" הופך ליצירה כמעט מופשטת מבחינות מסוימות, יצירה שמבכרת את הפעלת החושים (כולל, אגב, חוש הריח. כמעט אפשר להריח את הסרחון של הגופות בסרט הזה) על פני ההבנה הקוגניטיבית של החיים במצב כל כך קיצוני של דיכוי.

אז כן, "הבן של שאול" הוא קולנוע ייחודי ומאוד לא קונבנציונלי. אבל הוא נוטש את הרגשי, לוקח אותו כמובן מאליו, כי מי לא שמע על השואה (תתפלאו), ובכך הוא כושל לטעמי מלהיות יצירה שבאמת תשאיר עלי רושם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הבן של שאול: הביקורת

  1. היו לי הרבה בעיות עם הסרט- בעיקר העובדה שהוא השאיר אותי מרוחק מההתרחשויות, לא חרד לגורל הגיבור ובשלב מסויים פשוט משועמם.
    אבל אני לא חושב שהצורך בידע מוקדם היא אחת מהבעיות שלו. לא נראה לי שהיוצר היה צריך לשאול את עצמו מה קורה לילד בן 14 בכניסה לסרט. מה קורה לאותו ילד בכניסה לסרט של לואי בונואל? מי יסביר לו למה קתרין דנוב נמשכת לבית הזונות ב"יפהפיית היום"? בכל מקרה, אני חושב שהסצנה הראשונה מסבירה את עצמה טוב מאוד מבלי צורך בידע מוקדם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s