999: הביקורת

(שם הסרט במקור: Triple 9)

איך קורה שסרט עם כל כך הרבה אקשן, ויריות, ופיצוצים, ושודים, ושוטרים טובים, ושוטרים מושחתים, סרט עם כל כך הרבה מילים כאלו ממריצות אדרנלין…

999

…איך קורה שסרט כזה הוא כל כך…משעמם?

כן. ממש לא אכפת לי מהאנשים בסרט הזה. מי יחיה, מי ימות, למה, וכמה. גם לא נעלבתי מההומור הלא מצחיק הזה שנוגע ביהודים ובישראלים. לא היה אכפת לי מספיק כדי להעלב. בחיי שהסרט הזה הוא לכאורה סרט מלא אקשן, אבל הוא הסרט הכי חסר דופק שראיתי כבר הרבה מאוד זמן.

הרעיון של הסרט, הסיפור שלו בשורה אחת הוא מאוד פשוט: חבורה של שודדים (שהם, כולם, שוטרים מושחתים) מתכננת שוד מסיבי, וכדי ליצור הסחת דעת שתקנה להם קצת זמן עד שהשוטרים יגיעו ויפריעו למהלך השוד – הם מתכננים "999" – שם קוד להריגת שוטר. כל הניידות ילכו לקריאה הזו, כי שוטרים דואגים לשוטרים, וכך הם יוכלו לבצע את השוד שלהם בנחת, בלי לדאוג שאו-טו-טו המשטרה מגיעה.

זה הסיפור של הסרט. זה מה שכתוב על הפוסטר, וזה, פחות או יותר, מה שרואים בטריילר. אז כשאנחנו הולכים לראות את הסרט אנחנו חושבים שנקבל קצת הרחבה של הסיפור. קצת יותר בשר לסינופסיס. הרבה יותר בשר. משהו שיש בו בניית סט-פיס, הכרת המקום, תכנון, ביצוע (שאף פעם לא הולך כמו התכנון המקורי), ואח"כ התוצאות של מה שקרה. זה מה שאמור לקרות. ב"999" אין את זה. הסרט (הדי ארוך הזה) נשאר פחות או יותר ברמת הסינופסיס הלא מפותח.

את ההתחלה אני עוד איכשהו מבין. יש שוד. קטע אקשן שאמור להכיר לנו את הדמויות תוך כדי פעולה. בסדר. אבל אח"כ הכל כל-כך שטחי. יש עוד עבודה בתכנון. אבל לא רואים את התכנון. צריך לשדוד משהו ספיציפי ממקום ספיציפי. הכרת המקום? בניית תכנית פעולה? חלוקת תפקידים? תכנית מילוט? כלום. אין כלום.

ג'ון הילקוט, הבמאי, כל כך מתפזר עם הסרט הזה. הוא הולך אל דמויות אחרות (ועורך אותן אל תוך הסיפור בעצלתיים, והסרט הזה נסחב בצורה מייאשת בגלל זה), את קטעי האקשן שאמורים להכיר לנו את הדמויות תוך כדי תנועה הוא די מחפף (חוץ מקטע אחד, ארוך יחסית ודי מרשים, שבו קייסי אפלק מרכז מאחוריו ומאחורי מגן חסין ירי חבורה של שוטרים במרדף אחרי בחור לטיני קטלני במיוחד), ואת קטעי המאפיה (בכיכובה של קייט ווינסלט. הכסף הכי קל שהיא אי פעם עשתה. הרבה איפור, מבטא רוסי עקום, ויאללה, היא קומיסרית מאיימת. בכאילו) הוא בכלל הופך למעין מופע גרוטסקי חסר נשמה. בחיי שאם זה לא היה עצוב, זה היה די מצחיק.

ג'ון הילקוט כבר עשה סרט אחד שלא אהבתי ("ההצעה"), וסרט אחר שדווקא סימפטתי ("ארץ יבשה"). ברור לחלוטין שעולם הפשע הוא העולם שמעניין את הילקוט, אבל בסרט הזה הכל כל כך שטוח ורדוד. מחליטים להרוג שוטר, אז הוא מראה קטע אקשן עם אותו שוטר, כדי שיהיה לי חבל עליו, אם וכאשר הוא ימות. על פיתוח מערכת יחסים בין שוטרים אין מה לדבר (חוץ מאחד, וודי הארלסון, שאחד השוטרים הוא בן משפחה שלו, ולכן האכפתיות שלו מובנת מאליה, וגם מתבטאת במשחק שלו). השחקנים, כולם, לא מקבלים אף רגע אחד של חסד כדי להדגים את הכשרון שלהם, למרות שמדובר בשחקנים מהשורה הראשונה (קייסי אפלק וצ'יווטל אג'יופור כבר היו מועמדים לאוסקר בעבר). ואל תצפו להרבה מגל גדות. גם ככה היא מופיעה על המסך למשך פחות מ-10 דקות.

בקיצור, סרט מלא אקשן ופיצוצים שהוא גם סרט עייף, חסר תוחלת, חסר כיוון, חסר מתח ודרמה, חסר דופק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s