עין בשמיים: הביקורת

(שם הסרט במקור Eye in the Sky)

הלכתי לסרט עם מינימום ציפיות. עוד סרט אקשן של במאי לא ממש מעניין. מה כבר יכול להיות…

מסתבר שמדובר בהפתעה מלבבת. סרט מתח אפקטיבי ומעניין, ואפילו מרגש לעיתים.

הסיפור פשוט: במבנה ספציפי בסומליה מתרכזים מבוקשי טרור בכירים כדי להכין את המתקפה הבאה. בבריטניה ובארה"ב יושבים אנשי צבא העוקבים אחרי הנעשה בזמן אמת דרך ה"עין בשמיים" – מתקני מעקב מתוחכמים. הם מתכוונים לפוצץ את המבנה ולהרוג את השוהים בו – טרוריסטים מסוכנים. אבל, אויה – מה על הנזק המשני? על האנשים החפים מפשע, עוברי האורח שבמקרה יהיו בסביבה, ויהרגו כתוצאה מהפיצוץ? האם הם מחיר דמים מקובל, או שזה לא מוסרי לירות?

Eye in the Skyנשמע מגוחך, אני יודע. אבל עצם העובדה שהסרט הזה, "עין בשמיים", מספר סיפור אחד קטן, מתרכז במקרה אחד קטן, ולמרות שהוא מתפרס על יבשות, הסרט הזה מכווץ ליום עבודה צבאי אחד, הזמן הלוחץ יוצר סיר לחץ דרמטי חכם ואפקטיבי מאוד שמושיב אותי על קצה המושב בצורה הכי מילולית שיש. יש כאן גם ניסוי מעניין בחווית הצפיה עצמה: הרי במהלך הסרט קרה לי כמה פעמים שכמעט צעקתי על המסך: "תירו כבר את הטיל, תפוצצו את הטרוריסטים האלו לכל הרוחות כבר!", ובאותה נשימה, אני עוצר את עצמי כדי לבדוק עד כמה, אם בכלל, אני צמא דם. עד כמה, אם בכלל, יש בי מפלצת שדורשת את ליטרת הבשר שלה.

אני קראתי ביקורות מחו"ל על הסרט הזה, והטענה המרכזית שלהן כנגד הסרט היא שהוא מסביר את עצמו יותר מדי. שהוא סרט מסר ברור מדי. יש בזה משהו, בעיקר בכל הקטעים שבהם יושב אלן ריקמן באיזשהו משרד, משקיף על המבצע בזמן אמת, ומנהל דיונים משפטיים עם בכירים בממשל על חוקיות הפעולה (מזכיר את התלונה על כך שכל קצין צה"ל צריך ללכת עם עורך דין צמוד). אבל אותם קטעים גם תורמים לאפקט הקולנועי מורט העצבים של ההשהיה. של "די כבר, תני את האישור לפוצץ את הטרוריסטים האלו כבר…". של התסכול מהפחד של האנשים בחלונות הגבוהים לקחת אחריות.

וכך הדרמה של הסרט נבנית למרות שלכאורה היא מונחתת מלמעלה ע"י תסריטאי ולא ע"י המציאות. כי אם נעצור רגע ונחשוב, הימצאות הילדה הזו במקום מאוד ספיציפי בזמן מאוד ספיציפי יכול להיות תסריט קולנועי שיש בו אולי חוסר סבירות מציאותי שהוכתב ע"י התסריטאי כדי ליצור את הדיון המוסרי הזה, אבל דווקא בגלל שמדובר בסרט קטן, שמספר סיפור קטן, המתח הקולנועי עושה את העבודה, מחליק את חוסר הסבירות הזה.

איכשהו, למרות הטכנולוגיה המרשימה, ולמרות התפרסות הסרט הזה על ארבע קרנות העולם – פיקוד המבצע בבריטניה, הבחור עם היד על ההדק בארה"ב, השרים והבכירים שמחליטים יושבים בבריטניה, רוסיה, ובעוד כמה מקומות, וזירת ההתרחשות עצמה בסומליה (בסרט שצולם, אגב, בדרום אפריקה) – גאווין הוד הבמאי מצליח לשמור את הסרט הזה צנוע, קטן, וקומפקטי, ובגלל זה, האוויר נשאב החוצה מהריאות, יוצר תחושת מחנק, לחץ, מתח קולנועי אפקטיבי, שיש בו גם מחשבה מעניינת על מוסריות בזמן לחימה. שימו לב במיוחד לסאונד של הפיצוץ. צלילי השקט של הרעש הגדול. לא הראווה הקולנועית כאן במרכז העניין, אלא התוצאות הנפשיות והפיסיות של אותו רעש.

בגלל שזה סרט קטן, הוא לא באמת יזכר לדורות, אבל כחוויה קולנועית חכמה ורגשית "עין בשמיים" הוא הפתעה לא צפויה ששווה לחוות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s