עמק: הביקורת

נער נכנס לכיתה, הולך לשולחן האחרון, מסתכל עליך. "זוז, זה המקום שלי". אתה, אין לך כוח. אתה עייף. גם השיעור המתנהל לא ממש מעניין אותך. ועכשיו אתה צריך להתמודד עם הנודניק הזה. "ג'וש, איחרת. שב במקום אחר" אומרת המורה. "מה מקום אחר, זה המקום שלי". "ג'וש, בוא לפה!". המורה צועקת. הוא מתרצה, זורק את התיק בגסות, ומתיישב. לא עוברות שתי דקות, וכבר יש לו התחכמויות אחרות. גסות, בוטות. בן זונה, אתה חושב. תן כבר לזמן לזוז, תן למורה הזאת לדבר.

קל מאוד לראות את הבריון הזה בדיוק ככזה – חרא של בן אדם, סתם איש שמייצג את כל הרוע, הגסות, הנבזיות שבעולם. יותר קשה לבדוק למה הוא כזה. יותר קשה לנסות לפתח כלפיו אמפטיה. אולי לא לנסות להצדיק, אבל כן לנסות להבין. וזה "עמק". זה הסרט שהולך בדרך הקשה יותר, וברוב משימותיו הוא גם עומד.

את "עמק" ראיתי לראשונה לפני כמעט שנתיים במסגרת הקרנות האקדמיה של 2014. מאוד התרשמתי ממנו, ולמרות כמה חסרונות, הוא נשאר בזכרוני למשך כל אותם חודשים בהם הוא שכב על המדף, מחכה להפצה הרשמית שלו. והנה הוא סוף סוף הגיע. אז הלכתי לראות אותו שוב. ואותו רושם מאז נשאר – מדובר בסרט שבחלקים מסוימים שלו הוא פשוט מחריד אבל גם מרתק.

valleyלא, זה לא חדש ש להמשיך לקרוא