פסטיבל קולנוע צרפתי: עמק האהבה

(שם הסרט במקור: Valley of Love)

כשבאתי להקרנה של הסרט ידעתי שאני כנראה אראה סרט משונה, שאיכותו מוטלת בספק. התגובות ששמעתי על הסרט היו מעורבות, והעובדה שהסרט הקודם של הבמאי הזה היה "חטיפתו של מישל וולבק", בהשתתפותו של מישל וולבק, העידה על זה שהבמאי הזה מתעסק עם התחכמויות. וגם שוט הפתיחה של הסרט, שוט ארוך מאוד וחסר פשר העוקב אחרי גיבורת הסרט מהגב הסובבת את המקום שבו תתרחש עלילת הסרט ברגל עם מזוודה למשך זמן רב ודי מתיש – גם זה לא עזר.

אבל זאת לא הבעיה שלי עם הסרט. ככל שהצפיה בסרט המשיכה הבנתי שלמרות ששני השחקנים הראשיים, שהם הסיבה העיקרית לצפיה בסרט הזה (ז'ראר דפארדייה ואיזבל הופר, שניהם מהטובים שיש בעולם), יש בסרט הזה משהו ראשוני, מאוד לא מבושל. נדמה שכאילו הסרט הזה יצא לצילומים בלי הרבה עבודת הכנה. ובעיקר, בלי באמת להבין מה הוא רוצה לומר.

valley of loveיש כאן כנראה איזשהו דיון בקיומו של עולם מעבר לזה שאנחנו מכירים. העולם הבא, או עולם של רוחות, נשמות שהיו ועדיין קיימות במימד אחר, או עולם על טבעי כלשהו. או אולי ההשפעה שיש לעולם ההוא על העולם הזה. משהו בסגנון. אבל הדרך שבה הסיפור הזה מתווך אלינו לוקה מאוד בחסר. מקרטעת מאוד.

שני אנשים שעברו משהו בחיים שלהם. גרושים, כל אחד התחתן כבר בשנית, עבר הלאה. אבל הילד המשותף שלהם מחזיר אותם להמשיך לקרוא