זוטרופוליס: הביקורת

(שם הסרט במקור: Zootopia)

אני בהחלט מבין את ההתלהבות הגדולה של המבקרים מהסרט הזה. אל תוך סרט אנימציה שמכוון לילדים הכניסו אנשי דיסני משל מורכב למדי על גזענות, על הפחד מהאחר, ועל הדרך שבה פוליטיקאים אופורטוניסטים וחלקלקים משתמשים בפחד הזה מהשונה (שנוהר לקלפיות) כדי לבסס את שלטונם ולצבור כוח.

אבל אני פחות מתלהב מ"זוטרופוליס". כן, יש בו הרבה דברים חכמים, אבל הוא גם די אינפנטילי.

Zootopiaבסדר, אני מבין, הסרט הזה מיועד בראש ובראשונה לילדים. אבל קסם ההצלחה של אולפני פיקסאר הוא בדיוק זה: היכולת לפנות למבוגרים ולילדים כאחד. בסרטיהם הטובים ביותר ("וול-אי", "רטטוי", "צעצוע של סיפור 3", "הקול בראש") ידעו האנשים בפיקסאר לכתוב ולבצע סיפור שיש בו בעת ובעונה אחת פניה לילדים, בעזרת סיפור הרפתקאות סוחף, וגם ערך מוסף שמדבר למבוגרים (מחשבה מרתקת על עולם של קונגולמרטים שהורסים את העולם שלנו ב"וול-אי", מבט אל האחר, השונה, שיכול גם הוא להכיל כשרון יוצא דופן ב"רטטוי", סיפורי התבגרות ומשמעותם ב"צעצוע של סיפור 3" וב"הקול בראש").

בכותרות הסיום של "זוטרופוליס" מופיע שמו של ג'ון לאסיטר כמפיק כפועל. הבוס הגדול של אולפני פיקסאר (שהם חטיבה בתוך דיסני היום) היה מעורב גם בסרט הזה. אבל את הסרט הזה מוביל אולפן האם, דיסני. לכל אורך הסרט הרגשתי שהשילוב הכל כך מיוחד הזה, של סרט שפונה למבוגרים ולילדים כאחד, לא הולך כאן יד ביד. כי גיבורת הסרט מוגזמת מדי. ילדותית מדי.

הסצינה הראשונה עוד עובדת, בגלל שהיא מתרחשת בילדות. אבל כבר בסצינה השניה הסיפור קופץ שנים קדימה, אל שנות בגרותה, כשהיא כבר מסיימת את לימודיה הגבוהים באקדמיה לשוטרים. כלומר, הגיבורה שלנו עכשיו היא בוגרת, לא עוד ילדה. אבל היא מתנהגת לכל אורך הסרט כאותה ילדה מהסצינה הראשונה. החלום שלה הוא להיות שוטרת! והיא תעשה הכל כדי לשרת ולהגן! והיא כל כך תמימה ונאיבית כל הזמן. והיא מאמינה שהנה היא מגיעה לייעוד שלה! והמשימה הראשונה שלה היא…לכתוב דוחות חניה – אז היא מיד מתעשתת, וכותבת לא מאה דוחות, אלא מאתיים! לפני הפסקת צהרים!

וכהנה וכהנה. כך ממשיך כל הסרט לתאר את דמות הגיבורה הראשית ככזו שאולי התבגרה בגופה, אבל לא בנפשה. משהו שם כל כך ילדותי, לא התקלקל עדיין, לא עבר את הנסיון של אכזבות מרובות שהופכות את המבוגרים למפוכחים יותר, ויש בזה חן מסוים כשאתה ילד, אבל זה הופך מגוחך ופאתטי אם אתה כזה גם בבגרותך. וגיבורה כזו לא יכולה להחזיק סרט שלם.

אז נכון שהסרט הזה מספר סיפור שיש בו מחשבה רבה, והוא מלא בפרטים מעבר למה שאפשר לקלוט בצפיה ראשונה, ואפשר לנתח אותו חזור ונתח (העובדה שמצטרף אליה חבר ממשפחת הטורפים, למשל, והיא לא מפחדת ממנו. בדרך כלל), אבל התמימות הכל כך בולטת של הדמות הראשית הזו פגמה בהנאה שלי, ביכולת שלי בכלל ללכת עם הסרט הלאה, באמון שלי בדמות הראשית, ואפילו בסימפטיה שלי אליה. אפילו בנקודה מאוד קריטית בסרט, בנאום שלה מול התקשורת, גם שם היא לא ממש מתבגרת. להיפך. אני הרגשתי שם אפילו שמץ של שמחה לאיד. הנה לך, הגיעה הזמן שבאמת תתבגרי, תכירי את העולם האכזר. כי היא אפילו לא מבינה מה היא עשתה לא בסדר. צריך להסביר לה.

ולא יעזרו כל הפרטים החכמים המפוזרים לאורך הדרך. משהו מאוד בסיסי בחוויה שלי נפגם.

ועדיין, אין לבטל את הסרט הזה. יש בו מחשבה מרתקת על הסוגים השונים של האנשים שמרכיבים את העולם הזה, ועל יחסי הגומלין שלנו איתם. על הפחד שלנו מהם, ועל הדרך שבה תאבי הכוח שולטים בנו באמצעות אותו פחד. משל חכם שנמצא בתוך סרט קצת פחות חכם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s