דרך קלוברפילד 10: הביקורת

(שם הסרט במקור: Ten Cloverfield Lane)

חשבתי שאתה משהו מיוחד, אבל אתה כמו כולם…

ועכשיו, אחרי שתפסתי את תשומת הלב של כל הבנות בקהל, נתחיל:

אתם/ן הרי מכירים/ות אותי: אני זה שנמנע מסרטי אקשן/ מפלצות מרובי אפקטים. סרטים שבהם הגיבורים צריכים להציל את העולם ממישהו/משהו שעומד להחריבו. אבל אז שמעתי על הסרט הזה. אמרו שהוא קטן, עם מעט אפקטים, ואפילו הביקורות משבחות. סרט מתח/אימה שכדאי לדעת עליו מעט מאוד, אם בכלל, כדי להנות ממנו. משהו שלא יתהדר בנוצות של אפקטים יקרים, ואשכרה ינסה לספר סיפור, ואולי אפילו כזה עם מוסר השכל.

אז אמרו. אחרי שראיתי את הסרט, מאוד התאכזבתי.

10 cloverfield laneצריך לסייג: לא, אני לא חושב שמדובר בסרט רע, או מעצבן, או אידיוטי. אבל זה ממש לא הסרט המשובח והחכם שהבטיחו לי. לסרט הזה יש בעיה אחת פשוטה: אם הסרט הזה הוא סרט קטן, כמו שהסיטואציה מכתיבה (כמעט כל הסרט מתרחש בלוקיישן אחד, בונקר מתחת לאדמה) – אם הכל קטן, אז גם תביים קטן. אבל, הו, לא – הבמאי הזה, דן טרכטנברג, דופק בראש עם מוסיקה בומבסטית, גם, ובעיקר, כשלא צריך. למרות שאין בתסריט הזה שום תובנה גדולה על החיים, ובתור תרגיל ז'אנר הוא דווקא מעניין, ויש בו כדי לנטוע ספקות בלב הצופה, אבל במקום לתת לשחקנים לעשות את העבודה (והם עושים), הבמאי משחק עם זויות צילום, ותאורה, ובעיקר

מוסיקה!

רועשת!!

מאוד!!!

אין כאן כמעט רגעי שקט, והסרט נדמה כמו ילד קטן שלובש חליפה של מבוגרים. כך יוצא שכל הרגעים שאמורים להפחיד או למתוח מכוסים ברעש איום, ואפילו את יריית האקדח, רגע דרמטי משמעותי בסרט, אפילו אותה אני לא שומע כי, אהם, טאם-טאם-טאם!, הבמאי הזה מדגיש את הכל בווליום הסטרי.

אז כן, יש כאן סיפור פסיכולוגי מעניין שמשחק עם ציפיות הצופים והדמויות, והשחקנים טובים (הי, מתי ג'ון גודמן פישל? אני חושב שאף פעם), אבל אני לא באמת יכול ללכת עם הסרט הזה כי הוא מכוסה ברעש לבן.

ואז מגיעות 10 הדקות האחרונות. ושם הדברים כבר באמת גרנדיוזים. שם גם התסריט מתפתח מאותה סיטואציה קטנה למשהו עצום מימדים. אבל שם כבר לא היה לי כוח. כי גם שם המוסיקה דופקת במוח (אמנם עם סיבה מוצדקת), אבל כבר עברתי שעה וחצי די רועשת, אז עכשיו זה סתם עוד מאותו דבר, וביחד עם הבלגן שקורה בתמונה, הרגשתי שזה כבר סופר-אובר מוגזם, מה שהפך את נקודת השיא הזו למגוחכת.

אה, והסצינה האחרונה, טוב, היא כבר הכנה בוטה לסרט ההמשך, שמן הסתם יבוא מתישהו.

אז הבטיחו לי ש"דרך קלוברפילד 10" יהיה סרט קומפקטי וחכם. קומפקטי הוא כן. מרגש, מרתק, חכם – לא ממש. חשבתי שהסרט הזה מיוחד. אבל כולם אותו דבר…

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s