הדיבוק: הביקורת

(שם הסרט במקור: Demon)

לא הבנתי את הסרט הזה.

לא הבנתי אם הוא דרמה או אימה (או בכלל קומדיה).

אם הוא סרט יהודי או נוצרי (כי בהתחלה יש חתונה נוצרית, ואח"כ גם יהודית, והסרט מזגזג בין 3 שפות, פולנית, אנגלית, ויידיש, ולא תמיד ברורה ההצדקה להחלפת השפה).

או מה הוא רוצה מחיי לעזאזל.

כי הכשלון הגדול של הסרט הזה הוא אי-יצירת טון אחיד שיאחד את כל קרעי התסריט לכדי משהו הומוגני שייקח אותי למסע מרגש/ מפחיד/ מעניין. הסרט הזה לא מרגש, לא מפחיד, ולא כל כך מעניין.

demonצריך לומר מראש – אני לא מכיר את המקור היהודי. את "הדיבוק", שהסרט הזה הוא כנראה סוג של וריאציה עליו. כך שאם יש מישהו שכן מכיר ויכול להעריך את העיבוד – אז אולי זה סרט בשבילו. אבל מצד שני, אם זה סרט שלא יכול לעמוד בפני עצמו, אלא רק בהשוואה למקור ולגרסאות השונות שלו במהלך השנים – אז כאן כבר קבור הכלב.

הדבר הכי יפה בסרט הזה הוא הצילום. צביעת המסך בצבעים חומים דהויים, משהו שמשרה אוירה מלנכולית סמיכה ודי כבדה, משהו שהיה יכול להיות מעניין אם הבמאי עצמו היה נענה להחלטה האמנותית הזו.

כי מדי פעם נכנסת מוסיקה שמנסה בכוח לסמן לנו שהנה מגיע עכשיו רגע מפחיד (ובאותה נשימה מחלישה את אותו אלמנט שהיא מנסה לחזק, כי אם המוסיקה הזו נחוצה בכלל, אז זה רק מוכיח שמשהו בבנייה הדרמטית של הסרט לוקה בחסר).

כי העריכה של הסרט מזגזגת בין הרעש הקקופוני של החתונה (שהיא החלק המעצבן של הסרט, שמושך בכוח לכיוון הקומי, אבל בלי באמת להצחיק) לבין המקום שבו מתרחשת הדרמה האמיתית והמעניינת של הסרט – המקום שבו גיבור הסרט נתקף ברוח של מישהו מת.

וכי הסרט הזה מסרב בכל תוקף להשתמש באפקטים מיוחדים, למרות שהם נחוצים כי התסריט דורש אותם. לא חייבים להיות מסובכים מדי, או מנקרי עיניים מדי. לא חייבים להביא אותה בראש מסתובב כמו ב"מגרש השדים". אבל כן חייבים להביא לכאן תבלין על טבעי קולנועי. במקום זה, "הדיבוק" בגרסתו הפולנית הנוכחית מנסה להיות נטורליסטי, ולהכריח את איתי טיראן לשבור את גופו לחתיכות, כי זה מה שקורה כשרוח זרה משתלטת על הגוף שלך. התוצאה מביכה וגורמת לי להתכווץ בכסא מרוב המאמץ הניכר של השחקן לגלם בגופו הטבעי משהו לא טבעי (בחירה אמנותית מעניינת אחרת היתה יכולה להיות לא לעוות את הגוף בכלל, ועדיין לגרום לי להאמין שיש כאן רוח זרה. מרסין ורנה, הבמאי, עשה כאן בכאילו, וזה לא עובד).

ובכלל, נדמה לי שכל דיון בקיום של על טבעי, ובחוב שיש או אין לנו כלפי ישויות מעולמות אחרים כאן בעולם הזה, הכל מתמסמס ונעלם כי הדרמה המרכזית, המקום שבו הדברים המעניינים מתרחשים, הכל טובע ברעש הלבן של החתונה הבלתי נגמרת בחדר הסמוך, קקופוניה מעיקה שלא מאפשרת לנהל דיון אינטלנגטי, או דיון בכלל.

החמצה מצערת, הסרט הזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s