לולה 2016: המועמדויות

אז אחרי האקדמיה המקסיקאית, אתמול התפרסמו המועמדויות לפרס האקדמיה הגרמנית, הלולה. מבט מרפרף על הרשימה מביא עימו אכזבה מסוימת, כי, על פניו, הגרמנים לא מרהיבים השנה, אבל יש שם, ברשימה, בכל זאת, כמה דברים מסקרנים.

אבל נתחיל עם מה שכבר ראיתי:

הסרט המוביל את רשימת המועמדים (בהפרש ניכר מכל סרט אחר), ולפיכך, הפייבוריט לזכיה, הוא הסרט המוחמץ שמוקרן בישראל בימים אלו, "האמת של פריץ באואר" (במקור המדינה נגד פריץ באואר, Der Staat Gegen Fritz Bauer). הסרט הזה, תאומו הלא זהה של "מבוך השקרים" מהשנה שעברה (שגם אותו לא אהבתי), מועמד ל-9 פרסי לולה: פרס הסרט, בימוי, תסריט, שחקן, שחקן משנה (רונלד זהרפלד, שגם אם לא אהבתי את הסרט, אהבתי את מה שהוא עשה כאן), עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, ומוסיקה.

עוד סרט שזכיתי לראות הוא "הוא חזר" (Er ist Wieder Da). קומדיה מטורפת ומאוד מצחיקה על היטלר. מה היה קורה אם הגרמנים היו מגלים, יום בהיר אחד, שהיטלר חי וקיים? סרט שמבוסס על ספר באותו שם, ושנעשה בחלקו בשיטת "בוראט", כלומר, שחקן לבוש ומאופר כמו הצורר ההוא הצטלם בשיטת חצי גרילה עם אנשים אמיתיים בברלין האמיתית, והתוצאה – מצחיקה מאוד, וגם מעוררת מחשבה (הנה מה שאני חשבתי על הסרט כשראיתי אותו בפסטיבל ברלין השנה).

"הוא חזר" מועמד ל-5 פרסי לולה: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, וסאונד.

ועכשיו, לשאר הסרטים:

"לגבי פוקושימה" (Grüße aus Fukushima) – דוריס דורי

Grusse aus Fukushimaסרטה הקודם של הבמאית הותיקה דוריס דורי היה "פריחת הדובדבן". סרט יפה בסך הכל, שהיה סוג של רימייק גרמני לקלאסיקה היפנית "סיפור טוקיו" של יאסוזי'רו אוזו. מה שהפריע לי בסרט ההוא היה האובססיה הלא מובנת של הדמויות, ושל הבמאית, ליפן ולתרבות היפנית. זה לא היה רק רימייק (בערך), זו היתה קידה מאולצת ליפן ולקולנוע היפני. הסרט החדש של דורי הוקרן בפסטיבל ברלין לפני חודשיים. הייתי שם ודילגתי עליו כי היה נדמה לי שהמלאכותיות שבפנייה למזרח הופכת למגוכחת, כי בעקבות ההצלחה של הסרט הקודם, עכשיו זו כבר השיטה ההוליוודית, החושבת על כסף, ואח"כ על אמנות (אם בכלל): אהבתם את הסרט הגרמני-יפני הקודם? בואו תראו אותו שוב. החדש של הבמאית הזו הוא אותו דבר, בעצם.

שמו הבינלאומי של הסרט הזה הוא "פוקושימה אהובתי" (Fukushima Mon Amour), רומז לסרטו הקלאסי של אלן רנה על הירושימה. וגם כאן (בשחור לבן! כמו במקור הצרפתי!) מגיעה הדמות הראשית לאזור מוכה אסון. נערה גרמניה נוסעת ליפן, לפוקושימה שסבלה רעידת אדמה ואסון גרעיני שבא בעקבותיה. מי שנותר שם הם בעיקר אנשים מבוגרים, כאלו שהיו מוגבלים בתנועה, ולא יכלו לעזוב, או כאלו שפשוט קשורים מדי למקום, ונשארו. היא מתיידדת עם אחת שכזו, והקשר הזה הוא עיקר הסרט. אמור להיות אנושי ומרגש, אבל משהו בקשר הבלתי מוסבר של הבמאית ושל והדמות הראשית ליפן גורם לי לפקפק בכוונות הלכאורה טהורות של היוצרת. הטריילר מפתה, אבל לא בטוח שהוא באמת מוביל לסרט יפה.

"לגבי פוקושימה" מועמד רק ל-2 פרסי לולה: פרס הסרט, והשחקנית (הגרמניה, לא היפנית).

"הולוגרמה למלך" (Hologram for the King) – טום טיקוור

hologram for the kingסרטו החדש דובר האנגלית של טום טיקוור, הבמאי של "Run לולה Run", ושל "3", בכיכובו של טום הנקס הגדול. טיקוור תמיד אוהב ללהטט עם הויזואליה שלו, ולא לשכוח את הלב. הפעם, למראה הטריילר, אני קצת סקפטי. חצי ממנו חביב ומשעשע (הבדיחה על שיקגו הצחיקה אותי, והשימוש בשיר של "ראשים מדברים" משנות ה-80 מבריק. טיקוור, גם בסרטיו הפחות טובים, עובד מצוין עם מוסיקה), אבל החצי השני של הטריילר מבאס, מתנשא על המזרח, ומנסה לייצר סנטימנטליות מזויפת. על פניו זה נראה כמו פרויקט מאכזב, אבל סביר להניח שמתישהו אני אראה את הסרט הזה ואחליט בעצמי.

"הולגרמה למלך" מועמד ל-3 פרסי לולה: פרס הסרט, עריכה, וסאונד.

"4 מלכים" (Vier Könige) – תרזה פון אלץ

Vier Konigeאני לא כל כך מבין את הסרט הזה. זה אמור להיות סרט משעשע למדי על המתרחש בתוך מחלקה פסיכיאטרית סגורה בזמן סמוך לכריסמס. זה יכול לעבוד, אבל צריך טיפול של במאי/ת מנוסה, שיודע/ת לנוע במיומנות בין טון מבודח לרציני יותר. "4 מלכים" הוא סרט הביכורים של תרזה פון אלץ, וגם הטריילר הצבעוני לא מפזר את החששות שלי מפני סרט די מבולגן.

"4 מלכים" מועמד ל-3 פרסי לולה: פרס הסרט, תסריט, ושחקנית משנה.

"הרברט" – תומס שטובר

הסרט שהכי מסקרן אותי מבין אלו שברשימת המועמדים של האקדמיה הגרמנית. סיפור שמנסה לרדת אל מתחת לעור הפיל המאיים של גבריות מאצ'ואיסטית. סיפורו של אלוף אגרוף מזרח גרמני בעבר, שהמצב הפוליטי הקומוניסטי בשנות ה-80 מנע ממנו לצאת למערב, ולהצליח בבמה הבינלאומית. עכשיו הוא מוצא את פרנסתו כשומר בכניסה למועדונים וכגובה חובות, אבל המאבק האחרון עוד לפניו: מאבק במחלה קטלנית. הטריילר לסרט (ששמו הבינלאומי הוא "לב כבד", Heavy Heart) יפהפה:

"הרברט" מועמד ל-5 פרסי לולה: פרס הסרט, שחקן, שחקנית משנה, צילום, ואיפור.

ולסיום הסקירה, 2 סרטים עם דניאל ברוהל:

"קולוניה" (Colonia Dignidad) – פלוריאן גלנברגר

פלוריאן גלנברגר הוא במאי גרמני שמרבה לעבוד מחוץ לגרמניה. הוא כבר זכה בפרס הלולה לסרט הטוב ביותר על "ג'ון ראבה" (סרט על גרמני שהציל סינים מהטבח בנאנג'ין בשנות ה-30. עם סטיב בושמי האמריקאי), והוא גם זכה באוסקר האמריקאי על סרטו הקצר "אני רוצה להיות" שצולם במקסיקו (גם שם הסרט המקורי הוא בספרדית, Quiero Ser). בסרטו האחרון נוסע שוב גלנברגר לאמריקה הלטינית, והפעם לספר סיפור אמיתי שהתרחש בצ'ילה בזמן שלטונו של פינושה. אמה ווטסון הבריטית, דניאל ברוהל הגרמני/ ספרדי, ומיכאל ניקוויסט השוודי ("נערה עם קעקוע דרקון") מככבים בסיפור על גבר אחד (ברוהל) ש'נעלם', כמו הרבה אחרים בזמן שלטונו של הרודן פינושה בשנות ה-70. בת זוגו (ווטסון) מאתרת אותו בשטח סגור שנקרא "קולוניה דיגנידד", מקום שבו מתקיימת פעילות של כת תחת השגחתו של גורו מאיים (ניקוויסט). הבחורה מתגנבת אל השטח הסגור, מצטרפת לכת, והכל כדי להוציא את בן זוגה משם. זה נשמע כמו סיפור מרתק, אבל הזרות של יוצרי הסרט שמגיעים מכל העולם ומדברים אנגלית קצת פוגעת לי בחוויה. הטריילר נע בין מרשים למגוחך.

colonia"קולוניה" מועמד ל-5 פרסי לולה: לשחקן המשנה (ניקוויסט), עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, וסאונד.

"אני וקמינסקי" (Ich und Kaminski) – וולפגנג בקר

"אני וקמינסקי" מאחד שוב את הבמאי של "להתראות, לנין!" עם השחקן הראשי של אותו סרט, וגם הפעם נדמה שהנימה היא מבודחת. מבוסס על ספר באותו שם, הסרט מספר על מבקר אמנות כושל שמבקש לכתוב ביוגרפיה על צייר עיוור ומזדקן בשם קמינסקי (בגילומו של יספר כריסטיאנסן הדני, ששיחק את הנאצי בגרסה האמריקאית של "החוב", שהיה במקור סרט ישראלי). התקווה של המבקר שהפך לביוגרף היא שהאמן הזקן יתפגר בקרוב, והביוגרפיה תהפוך למבוקשת, ובכך תעשה אותו עשיר. הוא אפילו לוקח אותו למסע לפגוש אהבות ישנות, אבל האינטראקציה בין שני האנשים האלו תהפוך את שניהם לציניים פחות. הטריילר מצביע על סרט משעשע ומלא המצאות ויזואליות ואחרות, כך שיש כאן משהו מעניין למדי, אם כי אני לא בטוח שאלו רק זיקוקי דינור קולנועיים שמכסים על סרט שבבסיסו הוא בנאלי למדי.

ich und kaminski"אני וקמינסקי" מועמד ל-5 פרסי לולה: לצילום, עריכה, עיצוב אמנותי, איפור, ומוסיקה.

טקס חלוקת פרסי הלולה יתקיים ב-27 במאי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s