גאליס קונקט: (סוג של) ביקורת

אי אפשר באמת לכתוב ברצינות על סרט שכזה. אז רק כמה נקודות קצרות:

           וואו, איזה רעש. אני לא מרבה להסתובב בדיסקוטקים, או בפאבים סואנים. בפעמים המעטות שכן ביקרתי בכאלו, מה שבעיקר זכור לי הוא הרגשת ההקלה עם היציאה מהמקום. המחשבה הראשונה שעוברת בראשי היא "וואו, סוף סוף שקט". זה מה שהרגשתי כשיצאתי מ"גאליס קונקט". הסרט הזה הוא, קודם כל, קקופוניה מטרידה. רעש איום ונורא של מוסיקה אלקטרונית, אפקטים קוליים (וויזואלים) מוגזמים מעבר לכל פרופורציה, וערימה של שטויות שמגדישה די מהר את הסאה.

Galis connect                אה, השטויות. קשה לחשוד בשירלי מושיוף שהיא לא יודעת את העבודה. היא יצרה את "איש חשוב מאוד", סדרת טלויזיה שזכורה לי מאוד לטובה. ההרגשה שלי היא שמישהו בא עם שוט מאוד מאיים לגברת מושיוף, ונתן לה דד-ליין מאוד לחוץ. משהו כמו: "עוד 3 שבועות, 4 שעות, ו-12 דקות, את מניחה על השולחן שלי את התסריט הגמור של "גאליס 2", את שומעת? ואני לא מתכוון לדראפט אחד, או דראפט מתקדם, אני מתכוון לתסריט גמור, חתום, ומוכן לצילומים!". אז ישבה לה גב' מושיוף, ושירבטה סוג של תסריט, שיש בו התחלה של רעיונות, בעיקר גנובים מאלפי סדרות וסרטים אחרים, אבל אין להם פיתוח שהיה הופך אותם למקוריים (מורדים? באמת? חידת 8 מלכות? WTF?), יש פיתולים עלילתיים כל כך מופרכים שהם מגוכחים, שלא לדבר על רפליקות הדיאלוג המביכות.

         מה שמוביל לשחקנים. אף אחד לא יכול להגיד לי שתובל שפיר לא יודע לשחק. ראיתי ואהבתי את מה שהוא עשה ב"פעם הייתי" של אבי נשר, ובעונה הראשונה של "פצועים בראש" (אני באמת צריך להשלים את העונה השנייה. בהזדמנות). אבל אף שחקן לא יכול לסיטואציות הבלתי הגיוניות האלו, לטקסטים הבלתי אפשריים שהם צריכים להגיד, ולדרך שבה הכאילו-עלילה הזו מתפתחת. היחיד שעוד איכשהו יוצא מזה סביר הוא עופר שכטר, שכבר מתורגל במעברים בין גבוה לנמוך, בין משחק בסוגה עילית (נגיד, העבודה הנפלאה שהוא עשה ב"פובדיליה") לבין עבודה בטלנובלות. הוא היחיד שיודע לקחת מרחק ולצאת מזה בסוג-של-כבוד.

          את הסרט הראשון של "גאליס" דווקא חיבבתי. להרגשתי, היתה בו סוג של מודעות עצמית לעובדה שמדובר בסרט מסחרי, ויוצרי אותו סרט השתעשעו עם זה. אסף קורמן, הבמאי של הסרט השני, הוא איש רציני. מה זה רציני, סופר-אובר רציני. דד סיריוס (טוב, הוא עשה את "את לי לילה" המרגש. הסרט ההוא לא היה בדיוק קומדיה). וככה גם נראה הסרט הזה, בלי טיפת הנאה מהמשחק הזה בקולנוע שהיה אמור להיות גאליס (אלא אם כן אפשר להחשיב כבדיחה את הופעתו של קורמן בתפקיד ללא מילים בסרט של עצמו, עם משקפי שמש מאטריקסיים. לא מצחיק). קורמן מעמיס על הסרט הרבה אפקטים ויזואלים וסאונד הסטרי, והוא באמת מתכוון ליצור עולם פנטסטי אחר, רק שאני התעסקתי רוב זמן הצפיה בנסיון לזהות במסדרון של איזה בית ספר בדיוק צולם הסרט הזה. אין כאן שום אלמנט של פאן, של קלילות, שהיה אמור ליצור את המרחק המודע בין האפקטים הכאילו מרשימים, לבין האפקט הזול שנוצר עם שילובם בצילומים של הלוקיישנים.

          קולנוע מסחרי שנוצר מראש כדי לפנות לקהל יעד מוגדר הוא לא בהכרח רע מיסודו. וסרטים שמכוונים לילדים לא בהכרח מחויבים להיות אינפנטילים. "גאליס קונקט" נופל בשתי הקטגוריות האלו, והוא אחת החוויות הכי לא נעימות שעברו עלי בקולנוע בזמן האחרון.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s