ג'נקשן 48: הביקורת

אני טקסט פוליטי?! יה!

אוי, כמה בלגן יש בסרט הזה. אודי אלוני, בנה של שולמית אלוני ז"ל, הוא איש פוליטי. הדעות שלו הן השמאל הכי שמאלי. בפראפראזה על משהו שמישהו אחר אמר פעם, משמאלו יש רק קיר.

בעיקרון, אין לי בעיה עם זה. זה לא פוסל אותו כאדם או כאמן. אבל כשהיצירות שלו גם הן פוליטיות, אין לי דרך להתחבר אליהן. אני מוצא את עצמי משתומם מול חד המימדיות של הטיעונים המוצגים על הבד.

ואז מגיע "ג'נקשן 48". הייתי בברלין, שם הוצג הסרט, אבל דילגתי עליו. מסתבר שהוא זכה בפרס הקהל שם, ובשיחות שלי עם עיתונאים שצפו בסרט, התגובות היו חביבות פלוס: כן, הוא פוליטי וחד ממדי מאוד, אבל מאוד קומוניקטיבי, ומאוד מהנה.

ואז זכה הסרט גם בפרס הראשון בפסטיבל טרייבקה (אותו פרס שבו זכה "אפס ביחסי אנוש" לפני שנתיים), ומשיחות שלי עם ערבים שעובדים איתי, מסתבר שהם מאוד מחכים לסרט הזה (כי תאמר נפאר, גיבור הסרט, הוא סוג של כוכב-על בתרבות שלהם, תרבות שאני לא ממש מכיר).

אז הלכתי לראות את הסרט בכל זאת. וכן, יש בו אחלה מוסיקה. וכן, הוא נראה ממש טוב (אמנון זלאיט הותיק מצלם את לוד עם הרבה אנרגיה סוחפת. העוני של לוד נראה עשיר ומזמין דרך העדשה של זלאיט). אלוני אמר שהוא מחפש דווקא את הדו-קיום, את השלום, אבל לא את זה שמגיע למעלה מהשלטון, אלא את זה שמגיע מלמטה, מהאנשים, אבל הסרט הזה, בחלקו, בוטה ושטחי מאוד. אני אפילו לא יכול להתעצבן על הדרך שבה הוא מציג יהודים כאן.

junction 48כי פוליטיקה לא באמת מעניינת אותי אם היא לא מנומקת באלמנט האנושי. אם היא לא באה מלמטה, נתמכת באמונה אמיתית של האנשים שמצהירים הצהרות גרנדיוזית. פוליטיקה של הצהרות לא מעניינת אותי אם היא לא משפיעה באמת על האנשים שאומרים את כל הסיסמאות האלו.

ואז מגיע הסרט. סיפור אמיתי על ראפר ערבי. הוא מביא אל השירים שלו את מציאות חייו. ותאמר נפאר מתגלה כאישיות סימפטית, פתוחה, כריזמטית. אז למה רוב הסרט הוא משחק כינור שני?

כי אודי אלוני מנסה למלא את חייו של גיבור הסרט, להקיף אותו בכל האלמנטים שמביאים אותו ליצור, עד שהוא מאבד את גיבור הסרט שלו לגמרי, והפוקוס של הסרט מתערפל. כי בהתחלה יש את הסיפור של ההורים שלו, מסורת אמנותית מול קידמה (ראפ זו סוגת מוסיקה יחסית מודרנית); אח"כ יש איזשהו אלמנט על טבעי מגוחך ומיותר (אמא שלו הופכת למתקשרת, או משהו כזה); יש את הסיפור של היהודים הגזענים הרעים מול הערבים הטובים (כל הסיפור של מיכאל מושונוב, בהופעה הכי רעה שלו בקריירה. הגוף ממש הצטמרר מההצהרות המגוכחות שלו. אני מבין שיש בבונים בצורת אנשים שאכן מדברים ומתנהגים ככה, אבל מעניין אותי יותר לדעת למה הדמות שלו גזענית, ועל מה מתבססות הדעות שלו, ולא להשאיר את הדמות הזו קריקטורית שכזו. וכך גם כל שאר דמויות היהודים בסרט הזה); יש את הסיפור של החבר של הגיבור, המשפחה שלו, והאיום להרוס את הבית שלהם כדי להקים מוזיאון לדו-קיום (סיפור תסריטאי נהדר, עם הופעת אורח נפלאה של טארק קופטי הותיק, רק שהסיפור הזה משני); ויש את העניין של מעמד האשה בחברה הערבית, דרך סיפורה של החברה והמשפחה שלה (גם כאן, סיפור תסריטאי טוב עם הופעה כובשת של סאמר קופטי, שלא מגיע למיצוי דרמטי מספק).

ובתוך כל זה, הדמות של כרים, היוצר המרכזי, הולכת לאיבוד. לכאורה, הוא יוצר מתוך החיים שלו, יוצק אל האמנות שלו דברים שקרו לו בחיים. אבל הדברים לא קורים לו. הם מתרחשים מסביבו, מבלי שאני באמת ארגיש איך הם משפיעים עליו. כל אלמנט בסרט מפריע לשני במקום לתרום ליצירת תמונה מלאה, מה גם שכל אלמנט בסיפור לא מטופל כראוי, נשאר לא מפותח, שטחי, כדי לפנות מקום לאחרים, לכאורה כדי לתאר את התמונה במלואה, למעשה הטכניקה הזו משטיחה את הסרט לכדי משהו שלא באמת מצליח לתאר את החיים של הדמות הספיציפית הזו.

מה גם שאודי אלוני חותך את הסצינות דק מדי, לא נותן למתח הדרמטי להיבנות, ואז גם לא מגיע לשום קתרזיס באף אחד מהסיפורים השונים המקיפים את הדמות הראשית. למעשה, הפעמים היחידות שאלוני לוקח את הזמן, נותן לסצינות למצות את כל הפוטנציאל שלהן, הן רק כשהשירים של הגיבור ולהקתו מנוגנים (בהופעה או בפלייבק). אז לפחות יש אחלה מוסיקה בסרט הזה, ואפשר להזיז את הרגליים בקצב נהדר תוך כדי צפייה.

אבל זה לא מספיק. וזה גם מסביר למה הסרט נגמר כאילו באמצע. שום סיפור לא באמת מגיע לכדי מיצוי או פתרון, ושום סיפור לא מפותח כמו שצריך.

אז זה "ג'נקשן 48". סרט שטוח ושטחי, אבל עם אחלה מוסיקה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s