קאפו בירושלים: הביקורת

במילים של ז'וז'ו חלסטרה: מה זה החארטה הזה?!

אני אנסה, אולי, להסביר את החארטה. אבל אני אתחיל ואומר ש"קאפו בירושלים" הוא חוויה כמעט בלתי נסבלת. וזה לא ממש סרט.

kapo in jerusalemלכבוד יום השואה שחל אתמול, זחלה לבתי הקולנוע בהפצה שקטה ומאוד מצומצמת היצירה החדשה של אורי ברבש. הבמאי הזה הוא איש עם הרבה זכויות בקולנוע הישראלי. במדבר הקולנועי של שנות ה-80 הוא היה הישראלי היחיד שהיה מועמד לאוסקר (על "מאחורי הסורגים"), ועל שמו רשומות הצלחות רבות ("אחד משלנו", סדרת הטלויזיה "טירונות", אם לנקוב רק בשני שמות מבין רבים). אבל נדמה שבשנים האחרונות נעלם ברבש, והדור החדש של הקולנוע הישראלי יוצר בנחישות, בעוד שהדור הישן יותר מפנה לו את הזירה. והנה ברבש חוזר. ואולי הוא רוצה לומר: אני עוד כאן. ואני לא זקן מדי, ואני לא ממחזר, ויש לי עדיין רעיונות מעניינים. אבל סרטו החדש, במקום לקבל טיפול פרימיום, הקאמבק של הקאמבקים, בקושי משמיע ציוץ.

בתחילת שנות האלפיים, יצר ברבש שתי סדרות טלויזיה שמאוד אהבתי: "מיי פירסט סוני" ו"המכון". אני זוכר שבין הביקורות הקשות שקיבלו הסדרות (שאני, כאמור, דווקא מאוד אהבתי) הוטחה בברבש ההאשמה ש להמשיך לקרוא