דוקאביב 2016: LoveTrue

הייתי חושב שסרט עם שם שכזה ידבר על אהבה גדולה מהחיים, כזו שנתקלת בבעיות גדולות, אבל יכולה להן, כנגד כל הסיכויים ולמרות הכל.

הייתי חושב שבמאית שבהינף שני סרטים יצרה לעצמה שם של אחת שעושה סרטים מקוריים, שקשה לקטלג תחת ז'אנר ספיציפי, במאית שמבקרי קולנוע שמו עליה עין, אחת כזו תעשה סרט סוחף, עצום מימדים, שישתמש בכישוריה הקולנועיים כדי לרגש, וללמד אותנו משהו על החיים.

אז הייתי חושב.

בסופו של דבר, עלמה הראל אכן מתגלית כקולנוענית מעניינת ומקורית למדי (לפעמים אפילו יותר מדי), אבל בדרך היא שכחה שהסגנון, מרהיב ככל שיהיה (והוא אכן מרהיב רוב הזמן), ניגף בפני הכשלים הדרמטיים של התוכן הצולע של מה שנקרא, בסופו של דבר, LoveTrue.

LoveTrueאז קודם כל, בואו נאמר את הדברים החיוביים: עלמה הראל משקיעה המון מאמץ בסגנון הסרט שלה, בצילום מרהיב, וברעיונות מקוריים, החותרים תחת עצם הגדרת הסרט כדוקומנטרי. היא עוקבת אחרי דמויות הלוקחות חלק בשלושה סיפורים ברחבי ארה"ב (באלסקה, הוואי, וניו-יורק), ובלא מעט רגעים היא עורכת אל תוך התיעוד רגעים מבוימים שמבטאים את הרצונות, החלומות של הדמויות, או שחזורים של אפיזודות מהעבר. כל אלו ערוכים במיומנות אל תוך החלקים הדוקומנטרים הקלאסיים יותר של הסיפור, ללא סימון מתי החלק המבוים ומתי הדוקומנטרי (למעשה, דווקא כאשר הראל אומרת בפירוש בסרטה מתי היא מביימת, אלו החלקים החלשים ביותר של LoveTrue, מבחינת בימוי לפחות).

אבל הסגנון היפה הזה אמור להכניס אותנו מתחת לעור של הדמויות. אז מה לעשות שהדמויות האלו תקועות בסיפור עומד, סיפור של אהבה שבורה שלא הולכת לשום מקום. סתם סיפור של משהו שהיה פעם אהבה גדולה, ועכשיו היא איננה. סרט פסימי על משהו שהיה אמור להיות אופטימי.

כי יש את הסיפור על הבחור הזה מהוואי, שבת הזוג שלו בגדה בו, והותירה אותו עם ילד (אז של מי הילד בכלל?). הסיפור מזניח את כל בניית הדרמה, את הפגישה, ההתאהבות, הלהט, עד לשבירה ולפרידה הכואבת. הסיפור מתחיל ישר מהשיא – הבחור מאבד את דעתו בעקבות שבר האהבה הגדולה. אבל מכיוון שאין בנייה דרמטית נאותה לקראת השיא הזה, מה שאני צופה בו נשאר מרוחק ממני, וכל הסגנון המרהיב של הבימוי, שאמור להכניס אותי אל מתחת לעור, לא מצליח לקרב אלי את הדמות הזו, שנמצאת בסערת רגשות בעקבות אירוע משמעותי בחייה (האהבה הגדולה שקרסה). אז הסיפור הזה מתפספס.

ויש את הסיפור על המשפחה מניו-יורק. רק שהוא מסופר על ידי הדמות הלא נכונה. כי הסיפור הוא על אהבה של גבר לאשה, רק שהוא התאהב גם באישה אחרת. הוא מאמין שאפשר לאהוב שתי נשים במקביל, לקיים פוליגמיה. היא לא. ועל רקע זה יש פרידה. והסיפור הזה מובא מנקודת מבטה של אחת הבנות של בני הזוג. היא רק צופה במחזה, לא ממש מבינה לעומקו את המשברים ואת הסיבות למה שקרה, אבל היא לא גיבורת הסיפור למרות שהיא תופסת זמן מסך גדול למדי. בוודאי שהיא מושפעת מהעניין, אבל אני לא באמת מרגיש את זה, כי האהבה הגדולה שנשברה לא היתה שלה. בשלב מסוים מביאה הבמאית שחקנית שתגלם את האשה שעזבה (כי היא, האמיתית, לא רוצה להיחשף). עצם החשיפה של העובדה שזו שחקנית הופכת את כל הסצינות עמה למלאכותיות (כן, אני מבין, אתיקה דוקומנטרית, אבל גם ב"ואלס עם בשיר" היו שחקנים, וזה לא פגם באמינות הסיפור). מה גם שכאן יש איזשהו נסיון לבנות את מהלכי הסיפור הדרמטי, אבל הנסיון הזה מגושם, והדרמה לא עובדת.

Love True 2ויש את הסיפור השלישי, על הבחורה מאלסקה, שמממנת את עצמה בעזרת מה שנקרא 'ריקודים אקזוטיים', ופוחדת שזה מה שירחיק את האהבה הגדולה שלה ממנה. כאן מהלכי הדרמה נמצאים, אבל הם רק מסומנים, אין התעכבות עליהם, וכל הדרמה מתמסמסת. כי הם נפגשו בכלל על בסיס של מוזרויות של שניהם. רגישות העצמות שלו עוד איכשהו מקבלת ביטוי בסרט, אבל המוזרות שלה נזנחת כמעט לחלוטין. ואז נכנס, כאילו משום מקום, עניין החשפנות. והוא בסדר עם זה. אבל מה ההורים שלו יגידו? הם לא אומרים כלום. אבל אם הם ידעו? ואז היא עוברת דירה. ואז, פתאום, הוא לא ממש בסדר עם העבודה שלה. איך זה קרה? מה מניע את הרגשות, את המהלכים של החיים של שתי הדמויות במרכז סיפור האהבה הזה? לא ברור. כל הסגנון הייחודי של עלמה הראל לא מצליח להסביר לי את המשיכה של שני האנשים האלו אחד אל השני, וכך, כשהאהבה נשברת, אני לא מעורב רגשית, ולא מצליח להבין את העצב הגדול הזה.

אז שלושה סיפורים על אהבות מקולקלות בסרט שאמור להיות על אהבות גדולות, והסרט הזה, למרות מאמץ ניכר וראוי להערכה מצד הבמאית, משאיר אותי מרוחק מהדמויות שלו. סגנון מעניין יש לעלמה הראל, רק שכאן הוא מבוזבז על תסריט דוקומנטרי שלא בנוי טוב, ועד כמה שסגנונית הסרט הזה יפה, מהר מאוד אני מתנתק ממנו רגשית, ונותר בוהה בו ולא ממש אכפת לי מה יקרה בו ולמי. וחבל.

הקרנה נוספת של LoveTrue, למי שבכל זאת רוצה: ב-26/05, בסינמטק תל אביב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “דוקאביב 2016: LoveTrue

  1. שטויות. אם אתם אוהבים שירה וקסם ומלאכת מחשבת תלכו. לא לאנשים שמחפשים דרמה אלה לאלה שמבינים שהדברים הכי חשובים בחיים לפעמים קורים בתוך הראש והלב. אחד הסרטים היפים והמרגשים שראיתי בימי חיי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s