דוקאביב 2016: שלושה אחים ומערה

לפני כמה שנים היה "הצלמניה". תמר טל, במאית בלתי מוכרת, יצרה סרט שעירב את המרגש והמצחיק, ואפילו את החשוב, והתוצאה היתה מלבבת ומאוד מעניינת. למרבה השמחה, הסרט ההוא יצר גם קליק עם הקהל הרחב, ו"הצלמניה" היה גם הצלחה מרשימה. עכשיו חוזרת תמר טל עם סרט חדש. עכשיו היא כבר לא במאית בלתי מוכרת. וגם הפעם היא חוזרת להשתמש באותם חומרים ששימשו אותה באותו סרט מצליח ומוצלח: גם כאן סיפורים של אנשים מבוגרים, גם כאן מזיגה של שחוק ורגש, וגם כאן קרבה לנושאים חשובים (הפעם: זכרון השואה). התוצאה: פחות טובה מ"הצלמניה".

shalom italiaצריך לומר מראש: ממש לא סבלתי מ"שלושה אחים ומערה". אפילו חייכתי לא מעט. אותה גישה חמה לאנשים שהיתה ב"צלמניה" ניכרת גם כאן, וגם ההומור נמצא כאן (למשל: אחד הגיבורים מודה בפה מלא שדווקא היה לו כיף בשואה. טוב, הוא היה ילד, והוא בילה את הזמן בעיקר במשחקים). אבל אני חושב ש להמשיך לקרוא

דוקאביב 2016: מוות בבאר שבע

הדבר היחיד שיש לי להגיד לחובת הסרט המדהים הזה הוא שאולי החיפזון בעשיית הסרט הזה היה מעט בעוכריו. הרי הפיגוע הזה בבאר שבע היה רק לפני חצי שנה. והנה כבר קם ועומד לו הסרט הזה, סרט שהצריך תחקיר לא קטן, איתור האנשים שהיו מעורבים באותו אירוע, צפייה בכמות לא קטנה של חומרים מצולמים ממצלמות האבטחה הפזורות ברחבי התחנה המרכזית בבאר שבע, איתור האנשים הנראים באותם צילומים, תיאום וביצוע ראיונות איתם, והתאמת המילים הנאמרות לתמונות מתוך אותו ארכיון של צילומי אבטחה. אל כל אלה יש להוסיף, כמובן,  הוספת מוסיקה ואפקטים של סאונד, ועוד כהנה וכהנה עניינים טכניים שקשורים לעשיית סרט. וכל זה לקח פחות מחצי שנה.

אולי החפזון הזה מנע מהבמאים להרחיב מעט את היריעה, לספר על כל האירוע כולו, ולא להתמקד רק במותו חסר התוחלת של האריתראי המסכן, ולהראות שגם בצל מלחמה אמיתית בשטח אזרחי, גם אז יש גבולות שאסור לחצות.

אבל אולי זה היה נכון בכל זאת. אולי זאת דרכה של צעקה.

death in the terminalדרך ביטוי של מצוקה אמיתית, מוחשית. כי כשקצין בכיר בצה"ל אומר ש להמשיך לקרוא