דוקאביב 2016: אש על המים

(שם הסרט במקור: Fuocoammare)

אז סוף סוף ראיתי סרט של הבמאי הזה, ג'יאנפרנקו רוסי. הסרט הראשון שלו זכה בפרס הגדול של פסטיבל ונציה. וזה, השני, בפרס הגדול של פסטיבל ברלין (והשלישי ייקח את קאן?). הפסטיבלים אוהבים את הסגנון שלו. המבקרים גם. ועכשיו גם אני יכולתי לטעום את מה שהאיטלקי הזה מבשל. ו…

ככה. טוב, נו. לא רע בכלל, ואני לגמרי מבין מה מושך את אניני הטעם, אבל אני נשאר מחוץ לחגיגה.

FuocoAmmareכי מצד אחד, רוסי יודע למצוא את הרגעים החמים, היומיומיים, יודע להיצמד לדמויות ברגעים שמגדירים אותן, ואלו לא רגעים דרמטיים חד פעמיים, אלא דווקא היומיומיים, הפשוטים. הילד שיש לו עין עצלה, ועכשיו הוא צריך לשמור על כשרונו יוצא הדופן בקליעה ברוגטקה דווקא עם עין אחת עצומה (העין החזקה דווקא). והסבתא שלו, אשה אלגנטית ושקטה, שמתקשרת כל יום אל תחנת הרדיו המקומית, ומבקשת מהשדרן הקבוע להקדיש שיר איטלקי קלאסי לבעלה. או אבא של הילד, דייג שמלמד את בנו כמה סודות חיים. או רופא בשגרת יומו.

ושגרת היום של האי בו חיות הדמויות האלו גם מכילה, לעיתים קרובות למדי, גלים של פליטים אפריקאים הנמשים מהים. כמו שהאבא דג דגים, כך האי הזה דג לתוכו פליטים.

אבל הצרה של הסרט הזה ששתי השגרות האלו לא מתערבבות. כלומר, הכל מאוד נחמד ונעים בסביבתו של הילד. חייו לא מושפעים מהפליטים. והכל מאוד לא נעים אצל הפליטים. אין דמות אחת שמובילה את השגרה אצל הפליטים. אין להם פנים ושמות. ויש אצלם אסונות. כל חייהם אסון אחד מתמשך, אבל אין להם דמות שתוביל את הסרט. הם גבר/אשה שחורים מאפריקה. ללא שם, ללא זהות פרטית. וזהו.

וכך האסון הזה של הפליטים לא ממש חודר לחיי תושבי האי, והפליטים עצמם לא ממש חודרים לחיי הצופים, כי הבמאי רק צופה בהם, לא ממש יוצר נראטיב, ובניגוד לתושבי האי, הוא אפילו לא בוחר דמות אחת או שתיים ללכת איתה.

ואז, לקראת סוף הסרט, הוא מראה אסון אחד כזה בפרטי פרטים. גופות של מתים בין אנשים מסכנים באמצע הים. אסון. אבל מכיוון שאני לא מכיר את האנשים האלו, נותר לי רק לצקצק בלשון ולומר: "נורא", אבל לא ממש להרגיש דבר. למעשה אני התכווצתי בכסא באותם רגעים, דקות מעטות שבהן הסרט האנושי הזה הפך לסרט סנאף, סרט שמתענג על אפקט הזעזוע שהוא, כביכול, יוצר (ובכך הוא רק דחה אותי).

אני מבין את הפרסים שהסרט הזה קוטף – מלבד האיכויות הניכרות בצילום, העריכה, הסבלנות של הבמאי בתיאור החיים האנושיים של תושבי האי, יש בו גם אלמנט "חשוב", אבל זה לא לגמרי מתחבר, וכל החלק הזה של הסרט מבוזבז. וגם החלק הנעים יותר של הסרט, מכיוון שהוא נצמד ליומיומי, ונמנע מכל דרמה לכאורה מלאכותית, כך יוצא ש"אש על המים" הוא סרט נעים ונחמד מאוד (ברוב דקותיו), אבל לא הרבה יותר מעבר לזה.

הקרנות נוספות של "אש על המים":

הערב, בסינמטק תל אביב (מספרים לי שהכרטיסים כבר אזלו להקרנה של הערב)

ובשבת, 28/05, בהקרנה נוספת בסינמטק תל אביב, הקרנה שנוספה בעקבות הביקוש.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “דוקאביב 2016: אש על המים

  1. בכל פעם שאני מצליח (נדיר) לפנות את הכמה דקות לקרוא אותך – עונג. אפס המחויבות שלך לתקינות פוליטית שכל כך מקובלת אצל ה"מבקרים" ו"ועדות הפרס" – ראויה לציון על. כבוד. ותודה. וקבל חיזוק עצום לעמידה נכוחה מול הבולשיט השולט במרחב – וזה אמור לכל קצוות הקשת. אתה משב רוח מרענן ביותר.

  2. מצטרפת לאמירה של noname!
    אסור לבקר את חנפות המבקרים כי מוחקים הטוקבק שפוצע את הוד קדושתם. לכן, לטעמי הביקורת הקולנועית בעולם ובמיוחד בישראל נוראית על גבול שקוף כמה פתטי אנשים חכמים יכולים להיות מול אינטרסים וחברות עם בעלי כוח (גם עם אנשי תעשייה) ולא לשמור על טוהר המידות לאומנות הקולנוע! איתן אתה צף מעל כולם, לא תמיד טעמי בטעמך אבל יש כנות בכתיבתך ולא חנופה. ישר כוח והמשך ככה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s