דוקאביב 2016: סיפור אהבה סורי

(שם הסרט במקור: Syrian Love Story)

מכירים את הראיונות המטופשים האלו עם שחקני כדורגל?

הבקעת גול, איך אתה מרגיש?

ניצחתם, אתה שמח?

זכיתם באליפות, מה יש לך להגיד?

אז ככה הוא הסרט הזה, "סיפור אהבה סורי". במאי בריטי דוחף את המצלמה שלו לתוך חיי זוג סורי. סיפור מרתק של שני אנשים אוהבים שחייהם נקרעים ע"י המצב הפוליטי במולדתם. וכל מה שיש לו לשאול אותם הוא שאלות מטופשות:

יש לך יום הולדת, אבל אשתך עדיין בכלא הסורי. איך אתה מרגיש?

אשתך שוחררה וחזרה הביתה, אתה שמח?

ועוד כהנה וכהנה שאלות אידיוטיות שכאלו.

Syrian Love Storyהרי יש כאן סיפור מרתק שיש בו גם אלמנטים מלודרמטיים מיידים, שלא צריך להמציא אותם, הם ממש מול המצלמה – האשה פעילה פוליטית, והיא מחויבת לאמת שלה, אבל הגבר עייף מהאקטיביזם, ומבקש-דורש ממנה להפסיק ולהתמסר לחיי המשפחה. האם ניתן להיות אם, מאהבת, וגם מחויבת לאמת שלך בתנאים אירופים נוחים, כשהלב לא נוטש לרגע את הבית הסורי, שנמצא במערבולת בלתי נגמרת של אינטרסים פוליטיים מתנגשים של אינספור גורמים?

במקום לתת למצלמה לעבוד, ללכוד סצינות מחיי האנשים האלו, ולתת להן לדבר בזכות עצמן, הבמאי הזה דוחף את עצמו לחיי הזוג הזה, מבקש מהם להסביר לו כל הזמן מה קורה (באנגלית שבורה, רוב הזמן. מה שהופך את הסיטואציות למלאכותיות מעט), ושואל את השאלות הכי מטופשות והכי לא נכונות. בנקודה מסוימת הוא מכניס את עצמו באופן ישיר לתוך הסיפור (גם הוא נאסר לתקופה קצרה ע"י השלטונות הסורים), אבל זה נזנח, כי לא הוא הסיפור כאן. אז למה בכלל הזכרת את זה?

ולקראת הסוף, כשהמשבר הופך עמוק וקשה, זה כבר הופך לסרט מציצני ולא נעים, כי המצלמה כל הזמן נוכחת, הזר המצלם כל הזמן בחדר, ואנחנו צופים בתרגום בגוף הסרט לויכוחים קשים ומרים בין בני זוג. יש קרב קשה, ותוך כדי יש גם פרשנות (באנגלית, או שלא). יש מריבה, והם מסבירים למצלמה את שאמרו. לא נעים להיות נוכחים במריבה קשה של דמויות שהבמאי לא באמת הצליח להתקרב אליהן.

במאי שלא באמת יודע לתכנן את הסרט שלו, חסר יכולת לספר סיפור, מפספס כאן סיפור עצום. סרט מעצבן.

הקרנה נוספת, למי שבכל זאת רוצה: היום, ה-25/05.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “דוקאביב 2016: סיפור אהבה סורי

  1. כאחת שנמצאת בתעשיית הקולנוע הבריטי, רוצה לומר שלמעט הכוכבים הבודדים והקבועים של הקולנוע הבריטי. הבריטים לא יודעים לעשות סרטים. אני חושבת שגודאר אמר זאת באחת מפרקי ההיסטוריה של הקולנוע שיצר בסוף האייטיז, וכמה הוא צודק. לא נשמע לי מפתיע בכלל התיאור שלך של השאלות הילדותיות והאנליות של הבמאי הבריטי 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s