דוקאביב 2016: הפטריארך

פסטיבל דוקאביב 2016 מתמשך גם אל תוך הסופ"ש הקרוב, אבל הפרסים בתחרות חולקו כבר אתמול, ו…איזה כיף. מהנסיון שלי, ברוב הפעמים אין סינכרון בין הסרטים שאני הכי אוהב לבין הסרטים שזוכים, אבל הפעם זה דווקא כן קרה, והסרט המצוין של טלי שמש ואסף סודרי, "מוות בב"ש", הוא הזוכה הגדול. גם "הפטריארך" זכה בשני פרסים, ובצדק. הסרט שנועל את חוויית דוקאביב 2016 מבחינתי הוא סרט נהדר ויפהפה. יש לו עוד הקרנה אחת בסיפ"ש. כדאי לנסות לראות אותו.

הנה כמה מילים עליו


תככים, מזימות, הדחות פוליטיות דרמטיות, קשר הון-שלטון, ואינטרסים ימנים אידאולוגים מובהקים מגובים בדרכים עקלקלות לביצוע דורסני – הכל בכל משמש חומר ביד היוצרת בסרט הזה, "הפטריארך".

עכשיו, הנה לכם תרגיל בבימוי: תנו את אותם חומרים בדיוק לאיש כמו דורון צברי למשל, ותקבלו סרט זועם, אנרגטי, מחויב למטרת חשיפת העוול הנגרם לפרט כאשר כלכלה, פוליטיקה, דת, ואינטרסים של גופים שונים הופכים, לרגע, לאינטרס אחד משותף וחסר רחמים.

אבל את "הפטריארך" ביימה אחת, דנאי אילון. והיא בוחרת באסטרטגיה אחרת לגמרי. אילון כמעט מספרת סיפור אגדה: היה היה פעם פטריארך. והוא הואשם במכירת נכסים ל"עטרת כהנים", שמבקשת ליהד את כל ארץ ישראל ועובדת בדרכים עקלקלות (בין היתר, מסתבר, דרך חברות קש בחו"ל). הפטריארך מכחיש שחתם על העסקה, אבל הליך ההדחה כבר יצא לפועל, ובמקומו מונה אחר. הפטריארך המודח ממשיך לטעון לחפותו, ובינתיים חי בחדר בתוך המנזר. הוא מפחד לצאת את החדר, כי הוא לא בטוח אם יותר לו לחזור, וכך הוא יוותר ללא קורת גג ללילה. אדם שהיה מנהיג הופך בהינף יד לאסיר.

patriarchאילון נוקטת במידה האנושית. לכל אורך התחקיר המרשים והנרחב, ש להמשיך לקרוא