דוקאביב 2016: הפטריארך

פסטיבל דוקאביב 2016 מתמשך גם אל תוך הסופ"ש הקרוב, אבל הפרסים בתחרות חולקו כבר אתמול, ו…איזה כיף. מהנסיון שלי, ברוב הפעמים אין סינכרון בין הסרטים שאני הכי אוהב לבין הסרטים שזוכים, אבל הפעם זה דווקא כן קרה, והסרט המצוין של טלי שמש ואסף סודרי, "מוות בב"ש", הוא הזוכה הגדול. גם "הפטריארך" זכה בשני פרסים, ובצדק. הסרט שנועל את חוויית דוקאביב 2016 מבחינתי הוא סרט נהדר ויפהפה. יש לו עוד הקרנה אחת בסיפ"ש. כדאי לנסות לראות אותו.

הנה כמה מילים עליו


תככים, מזימות, הדחות פוליטיות דרמטיות, קשר הון-שלטון, ואינטרסים ימנים אידאולוגים מובהקים מגובים בדרכים עקלקלות לביצוע דורסני – הכל בכל משמש חומר ביד היוצרת בסרט הזה, "הפטריארך".

עכשיו, הנה לכם תרגיל בבימוי: תנו את אותם חומרים בדיוק לאיש כמו דורון צברי למשל, ותקבלו סרט זועם, אנרגטי, מחויב למטרת חשיפת העוול הנגרם לפרט כאשר כלכלה, פוליטיקה, דת, ואינטרסים של גופים שונים הופכים, לרגע, לאינטרס אחד משותף וחסר רחמים.

אבל את "הפטריארך" ביימה אחת, דנאי אילון. והיא בוחרת באסטרטגיה אחרת לגמרי. אילון כמעט מספרת סיפור אגדה: היה היה פעם פטריארך. והוא הואשם במכירת נכסים ל"עטרת כהנים", שמבקשת ליהד את כל ארץ ישראל ועובדת בדרכים עקלקלות (בין היתר, מסתבר, דרך חברות קש בחו"ל). הפטריארך מכחיש שחתם על העסקה, אבל הליך ההדחה כבר יצא לפועל, ובמקומו מונה אחר. הפטריארך המודח ממשיך לטעון לחפותו, ובינתיים חי בחדר בתוך המנזר. הוא מפחד לצאת את החדר, כי הוא לא בטוח אם יותר לו לחזור, וכך הוא יוותר ללא קורת גג ללילה. אדם שהיה מנהיג הופך בהינף יד לאסיר.

patriarchאילון נוקטת במידה האנושית. לכל אורך התחקיר המרשים והנרחב, שמתפרש ומגיע למקומות כמעט דמיוניים (עד לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט היא מגיעה. אהוד אולמרט מעורב בסיפור של שחיתות. הו, הפתעה. אולמרט, אגב, נוקט בגישת "לא ראיתי לא שמעתי"), אילון לא שוכחת לרגע את הקורבן בכל בסיפור הזה – הפטריארך עצמו. איש מבוגר, בן למעלה מ-70, שלא יוצא מפתח דלתו במשך קרוב ל-10 שנים. יש אדם אחד נאמן לו שמביא לו אוכל דרך החלון, ויש עוד אחד, עם אותו שם, משרתו הנאמן. לפעמים הוא מדבר בטלפון עם קומץ אנשים שבהם הוא בוטח (והבמאית, בסבלנות ובעקשנות מרשימה, מצליחה גם היא, בסופו של דבר, לרכוש את אמונו) – וזהו. חדר אחד, איש אחד, מבוגר, שכנראה נעשה לו עוול – זה המרכז.

בדרך נוסעת אילון בכל רחבי הארץ, וגם בחו"ל, כדי להקיף את הסיפור הזה מכל כיווניו, אבל במרכז הסיפור כל הזמן האדם הזה. וכך, לקראת הסוף, כשהאיש המבוגר הזה אומר בקול חצי מייבב "עזרי לי", אי אפשר שלא להזיל דמעה.

"הפטריארך" הוא סרט מרתק על תככים פוליטיים שדורסים פרטים ואנשים ללא רחמים, אבל לעולם הסרט הזה לא שוכח את אותו פרט, וזו הבחירה הבימויית שעושה את הסרט.  "הפטריארך" מתחיל כסיפור אגדה, עם מוסיקה וקריינות משועשעת (באנגלית, משום מה, אבל די מהר זה הפסיק להפריע לי), אבל עם התקדמות הסיפור, האנושיות של אילון כובשת, עד שאי אפשר שלא להתמסר לסרט המרגש הזה. כדאי מאוד לראות.

הקרנה נוספת – ב-27/05, בסינמטק תל אביב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s