מפלצת הכסף: הביקורת

(שם הסרט במקור: Money Monster)

חדשות זה בידור. מלחמה זה בידור. חינוך זה בידור. כלכלה זה בידור. חברה שלך עזבה אותך – כיף. הפסדת את כל הכסף שהיה לך – צחוקים. תשתחרר, בנאדם, אז כל הטוב שהיה לך בחיים הושחר בהינף יד. קח את זה בסבבה.

זה "מפלצת הכסף". סרט שכל כך מחויב לערך הבידורי שלו עד שהוא מאבד כל תוקף דרמטי, שלא לדבר על אמירה חברתית-פוליטית משמעותית, או אמירה בכלל. כי זה קולנוע, בחיאת רבאק, אנשים רוצים לצחוק. אז בואו ניתן להם את זה.

money mosterצריך לומר מראש: ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס דופקים כאן כרטיס. הכל ממש בסדר איתם. ואפילו ג'ק אוקונל, שחקן עולה, עושה כאן עבודה יפה מאוד (לטעמי, הוא הדבר הכי טוב בסרט הבינוני הזה. הוא היחיד שבאמת לוקח ברצינות את העבודה שלו, ויודע לאזן בין הלחץ העצום שבו הדמות שלו נמצאת לבין החיים היומיומיים). ואפילו ג'ודי פוסטר, על כסא הבמאית הפעם, עושה כאן הכל לפי הספר – העריכה קצבית, הצילום נוצץ, המוסיקה עולה בדיוק איפה שצריך כדי לתת אפקט דרמטי ראוי. הכל יושב בול במקום.

הבעיה היא שהסרט הזה מבקש לספר סיפור רציני, אבל הסרט עצמו לא רציני. כבר מהתחלה, כשג'ורג' קלוני רוקד עם בנות בלבוש מינימלי, או נותן שואו מוגזם עם כפפות אגרוף, הבנתי שמשהו כאן לא במקום. לא, לא חייבים להיות קודרים ורציניים כל הזמן, אבל הדיסוננס הכל כך בולט בין הנושא הרציני (איפה הכסף? ואיך לעשירים כל כך לא אכפת מהכסף שלך עד שחוש האחריות שלהם לא קיים בכלל) לבין הטיפול הפופי בו מוריד את הסרט הזה מהר מאוד לרמה של להיט מצעדים זניח ונשכח.

גם אם לא אהבתי את "מכונת הכסף", הוא לפחות ניסה להסביר את המכניקה של וול סטריט. "מפלצת הכסף", שכמו הסרט של אדם מק'יי, מנסה להיות קליל והומוריסטי, בעצם אין לו שום תוקף דרמטי, ואפילו מבחינת ההומור שבו אין לו שום אדג', שום העזה.

אז מה שנשאר הוא סרט נוצץ שמצולם לא רע בכלל, יש בו סטאר-פאואר שמוכיח את עצמו, ומכניקה הוליוודית משומנת שזורמת בקצב טוב. הכל בסדר. חוץ מהעובדה שלסרט הזה יש משקל אפסי, ושוכחים אותו כבר ביציאה מהאולם, ואולי אפילו תוך כדי צפייה. הוא לא גורם שום סבל במהלך הצפייה, אבל גם לא מסב הנאה.

יש כאן אוסף של כשרונות גדולים שמנסים להתעסק בנושא רציני, ולהגיד משהו על הכלכלה האמריקאית בימים אלו. מה שיוצא הוא סרט זניח ונשכח שיכול להעביר שעתיים בנחת, אבל מבלי להשאיר עקבות, לא בנשמה, ולא במחשבה. סתם סרט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s