פסטיבל לקולנוע גאה 2016: ויוה

אנשים אומרים לי שאני רואה יותר מדי סרטים…אבל האמת היא שאני לא רואה מספיק. יש עוד הרבה סרטים שאני רוצה לראות, ומפספס, בגלל אילוצים שונים. אז הייתי בדוקאביב, וראיתי לא מעט סרטים. אבל את סרטי הפסטיבל הגאה אני אאלץ כנראה לפספס. עם זאת, את אחד מהסרטים שהפסטיבל מציע ראיתי בהקרנה מוקדמת, והוא סרט יפהפה ומרגש, והוא מוקרן הערב בסינמטק תל אביב. מומלץ. הנה כמה מילים עליו:

———————–

(שם הסרט במקור: Viva)

אם מישהו היה אומר לי שאלמודובר ביים את הסרט הזה, הייתי מאמין לו. אמנם, מבחינה ויזואלית הסרט הזה פחות מפואר מהצבעים העזים של המאסטר הספרדי, אבל זה רק כי "ויוה" מתרחש בקובה הענייה יותר, שנראית כמו פאבלה אחת גדולה ("זוהי שכונת העוני היפה בעולם" אומר האב באחת הסצינות בסרט), ולא באירופה הנוצצת. אבל הסרט הזה דובר ספרדית (למרות שכותרות הפתיחה מסגירות את מוצאו האירי, ולמרות שהוא ייצג את אירלנד באוסקר בשנה שעברה, אין שום דבר אירי בסרט הזה), והוא מספר על גלריית דמויות אלמודובריות, ובעיקר – יש בו אהבה גדולה והבנה אנושית עצומה לקשת רחבה של דמויות.

vivaכי הסיפור כאן הוא על קבלה של האחר. ולא רק "האחר"  – ההומוסקסואל, הדראג קווין, אלא האחר השני. "ויוה" עושה את הבחירה הקשה יותר, הפחות צפויה – הוא לא מבקש מאיתנו להבין רק את הבחור הצעיר שאינו סטרייט, שמוצא את הדרך הטבעית ביותר שלו להתבטא כאשר הוא לובש שמלות ומתאפר, אלא גם את הצד שבוהה בתופעת הדראג, שמסתכל על האנשים שאוהבים את בני מינם, ובז להם במקרה הטוב, וממש מפעיל אלימות פיסית כלפיהם במקרה הפחות טוב.

תחילת הסרט מציגה לנו את כל עולמו של גיבור הסרט, חזוס, ובעיקר מציגה לנו את תשוקתו הלא כל כך חבויה. הסביבה שבה הוא חי אולי רחוקה מלהיות עשירה, אבל היא מלאה בחום, אהבה, ותמיכה (ויפה בחר במאי הסרט לא להתענג על העוני, ולצלם את הסרט בפשטות). ואז נכנס לסרט האבא. באלימות הוא נכנס. מנפץ את שגרת החיים של גיבור הסרט, ומתנחל בחייו כמו סלע ברוטלי. התגובה הטבעית תהיה להתמרד, לבעוט, לשרוד, ולעשות את כל מה שניתן כדי להעיף את האב שפתאום חזר לחיים.

אבל "ויוה" עושה את הבחירה הלא צפויה – הוא מנסה לבנות גשר בין שתי גישות עולם מנוגדות, כשאחת מהן שונאת באופן מוצהר את השניה. אבל האהבה הזו, שנבנית בכל זאת ולמרות הכל (כשרקע יש גם דמות אב מחליף, ולמרות זאת חזוס בוחר בדרך הקשה יותר) – זאת האהבה שתקרב את שתי הדמויות אחת אל השניה, תמוטט את חומות אי ההבנה והשנאה.

אז יכול להיות שהסרט קצת מתעקש מדי לסגור את כל חוטי הסיפור, גם של הדמויות הכי משניות, ובשל כך הסרט קצת מתארך ללא צורך (יש לסרט 2 סופים. שניהם יפים, אבל אפשר היה לוותר על השני), ועדיין, האהבה הגדולה של הסרט הזה לכל אדם, ובמיוחד ההתעקשות ללכת בדרך הקשה, ולראות את אותה דרך משתלמת – זו הגדולה של "ויוה". סרט נהדר, שמאוד שווה צפיה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s