מא מא: הביקורת

(שם הסרט במקור:Ma Ma)

אז אני מנחש שאחרי "חדר ברומא", סרט שעם כל האהבה שלי לחוליו מדם, גם אני מודה שהיה מגוחך וטפשי, הלך אדון מדם לעשות חושבים. לנסות לברר איפה טעה/ תעה. ועכשיו, אחרי כמה שנים שבהן הוא עמד בפינה, הוא חוזר.

אני כבר קורא ביקורות שמכסחות את הסרט הזה. אני חושב שיש יותר מדי ציניות בביקורות האלו. ואני חושב ש"מא מא" הוא לא סרט לאנשים ציניים. להיפך. "מא מא" הוא סרט לאנשים שמאמינים בחיים, ביופי שבהם, בתקווה שהם נותנים.

ma maמעניין לשאול את פנלופה קרוז למה היא נכנסה לפרויקט הזה בכלל. כי מבחינת תסריט, זה באמת נראה כמו סוחט דמעות מהסוג הנצלני ביותר. אבל זה על הנייר. חוליו מדם לקח את התסריט הזה והוסיף לו טאץ' אישי, עדין, מאופק, יפהפה, מלטף, ובניגוד לכל הסיכויים – אופיטימי.

כי איך אפשר לעשות סרט אופטימי על חולה בסרטן שמקיימת קשר עם גבר שגם הוא עבר אסון? מסתבר שאפשר. וכמו השיר שמתנגן בסרט, Eso es Vivir, אלו הם החיים לפי חוליו מדם: שילוב של צחוק ובכי, שמחות וטרגדיות, הישגים וכשלונות. הכל ביחד נארג לסרט אופטימי למרות הנושא הלא קל.

חוליו מדם הביא לכאן את קיקו דה לה ריקה, צלם שאוהב להתפרע (הוא הקבוע של אלכס דה לה איגלסיה הפסיכופט, והוא צילם למדם בעבר את "סקס ולוסיה", שמבחינת צילום היה ניסוי חדשני לזמנו בחומר דיגיטלי), אבל כאן שם המשחק הוא שקט. הצבע השולט הוא לבן. ודה לה ריקה מתפרע בשקט הפעם. הוא מצלם הרבה על סטדי קם לא כל כך יציבה (בכוונה), ולפעמים הוא יוצר זויות צילום משונות שמוציאות אותי משיווי משקל, מכריחות אותי לנסות להיכנס לתודעה של הגיבורה, לנסות לחוות את חוסר המשקל איתה.

המוסיקה של אלברטו איגלסיאס שקטה ומלטפת, אבל השימוש של מדם במוסיקה הזו הוא במשורה, בלי ללחוץ, ולא מעט סצינות מתרחשות לצלילי השקט. פנלופה קרוז נהדרת בתפקיד הראשי, אותו היא מבצעת בטבעיות, בפשטות, בלי דרמות גדולות (למרות שהיא עוברת חוויות לא קלות), ולואיס טוסאר, שמשחק את הגבר שנכנס לחייה, מרגש מאוד בתפקיד אחד שעובר גם הוא חוויות קשות, ועדיין תומך ונתמך ע"י אישה שעוברת גם היא לא מעט.

ma ma posterזה מדהים בעיניי כמה טוב לב, כמה אופטימיות, כמה הקרבה יש בחיים שהסרט הזה מציג לנו. הרי אפשר לעבור על כל הסרט, ולמצוא בו הסתברויות מופרכות, למשל: איך יתכן שאחרי כימוטרפיות סוחטות, האשה עדיין מוצאת בתוכה כוח פיסי ונפשי להגיע לבית חולים אחר ולסעוד את הגבר בכאבו. אני אומר שזו ההקרבה המרגשת של הדמות הראשית. הצינים ינחרו מולי בבוז. או אפשר לשאול מה הסיפור של הרופא הנחמד מדי הזה, ואיך זה שהוא בכלל זמר כזה טוב, ולמה הוא מעניק לפנלופה קרוז יחס כזה מיוחד, ואני חושב שהוא כנראה מאוהב בה בסתר או שלא בסתר, ועוזר לה ככל יכולתו, למרות שהיא לא בעניין שלו, לפחות לא רומנטית. ועוד כהנה וכהנה תהיות שעל פני הדף הכתוב הן לגיטימיות, אבל לנוכח הבימוי הכל כך אנושי וחם, אני לא יכול שלא לבטל את הטענות האלו, ולהתמכר לאמונה בטוב שבעולם הזה.

ונדמה לי שמדם גם שמע את הטענות נגדו בעקבות "חדר ברומא", שהוא, בסופו של דבר, סרט פורנו רך מגוחך, אז הוא מחק את עניין הסקס כמעט לחלוטין, וגם סצינת הסקס היחידה שיש כאן בסרט לא נמצאת בו בכלל, והעירום שכן יש כאן הוא לא ארוטי (סרטן השד זה לא משהו מחרמן).

בקיצור, אני מצאתי את "מא מא" סרט עם הרבה טעם טוב, בעיקר בבימוי ובמשחק. סרט שמאמין באדם, בטוב שבו, בטוב שבעולם, גם אם הוא מציב מדי פעם מכשולים גדולים בפני החיים. ואני נכבשתי ביופי הנהדר שלו. באופטימיות שלו. כי עם כל האנדרסטייטמנט של הבימוי, ואולי דווקא בגללו, משהו שם מאוד נגע לליבי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

נ.ב. אם אתם כמוני, ואהבתם את הסרט, בטח תרצו לחפש את השיר שמתנגן במהלכו. אז הנה לינק לשיר הזה, Eso es Vivir (זה מה שנקרא לחיות). מומלץ במיוחד להקשיב לשיר הזה בליווי הטקסט שלו, לנסות להבין אותו, גם אם הספרדית שלכם עקומה למדי, כמו שלי, כי זה כל הסרט הזה, לנסות לקבל באהבה את הטוב והרע שבחיים.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מא מא: הביקורת

  1. ביקורת מדהימה ומדוייקת, מסכים עם כל מילה.
    התמוגגתי מהסרט, , מצאתי עצמי נעטף ונכבש מהרגע הראשון בעצב הרב ובאמונה בכוח החיים והאופטימיות אין קץ שהפציעו מתוכו ויצאתי מוקסם, נסער ונרגש.
    הסרט דיבר אלי ברבדים שונים, כאדם, כהורה, כרופא.
    לא יכולתי להסיר את עיני מפנלופה שעושה תפקיד אדיר ונפלא שהוא היהלום בכתר האיכויות הקולנועיות שיש כאן בבימוי, בעריכה ובצילום. באסתטיקה, בוויזואליות ובבחירת הדימויים והשימוש המדהים בצבעים קרים וחמים והדומיננטיות שלהם בחלקיו השונים של הסרט.
    סרט נפלא, אל תחמיצו.

  2. אוי לא…..ממש קשה להאמין שמי שמתיימר להיות מבקר קולנוע ונבחר נדמה לי לאיזה פורום מכובד מא מא זה הסרט הכי מלהיב שהוא כתב עליו! זאת תת הרמה הרגשית, האמנותית, העלובה ביותר שניתן להעלות על הדעת.ולחשוב שבעקבות ההמלצה הסוחפת הלכנו לסינמטק ולא האמנו למראה עיניינו. ואנחנו בכלל לא ציניים, להפך.הלא הכל הוא קיטש מופרך, זאת לא "המציאות", ככה לא מתנהלת המחלה, הכל שם מזוייף מזוייף מזוייף, מניפולטיביות מחליאה ממש, וזה מה שמרגש את איתן?!זאת האינטיליגנציה הרגשית שלך שמגרדת את הרצפה?! אולי תפנה למירי רגב להתמנות לראש אגף קולנוע? דע לך שבחברת מבקרים ואנשי קולנוע הביקורת שלך הופצה והפכה למשל ולשנינה.אינך ראוי לתפקידך. נקודה. ובאמת שאין לי דבר וחצי דבר אישית נגדך.אתה פשוט ממשחיתי הטעם הטוב אם אתה מפיץ את ביקורות ההבל האלה, במקום לבקר את הסינמטק שמועל בתפקידו! ואגב, סביר לגמרי שלא תעז לפרסם את הפוסט הזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s