פרסי אופיר 2016: התחלה

אז היום זה מתחיל. תחרות פרסי האופיר של האקדמיה הישראלית יוצאת היום לדרך.

ומה נשתנה השנה הזאת מכל השנים הקודמות?

הרבה נשתנה. אבל גם דבר לא השתנה.

כי מאז השנה שעברה, יו"ר האקדמיה איתן אבן פינה את מקומו ליו"ר חדש. ומוש דנון (המפיק של "עג'מי", בין היתר) עמל בצורה אינטנסיבית על שינויים רבים. חבר אקדמיה אחד אמר לי במהלך השנה שהוא עושה להם סוג של טירונות. פגישות תכופות עם דיונים רבים על שינויים בתקנון ועל עוד הרבה נושאים אחרים. ובדצמבר האחרון גם יצאה ההודעה: הסעיף בתקנון שמתיר כמעט לכל סרט להתחרות בתחרות האופיר ישונה, וכך רק סרטים שהופצו יעמדו לשיפוט האקדמיה הישראלית. עוד צוין שהסעיף יוחל רק משנת 2017, אבל כבר היתה סיבה להתרגשות.

ומאז, במשך כל החורף, הסתקרנתי לראות מי מבין היבול המאוד מעניין של הקולנוע הישראלי של השנה יחכה לשנה הבאה כדי לקבל פידבק מקהל לפני התמודדות לאופיר, ומי ילך בשיטה הישנה. וכשהגיע חודש מאי, התחלתי להציק לכמה חברי אקדמיה שאני מכיר: נו, מה קורה עם תחרות האופיר השנה? מי נרשם? כמה נרשמו? ומתי כבר יחלו ההקרנות? לאף אחד לא היו תשובות ברורות. בחודש יוני בד"כ כבר היינו באמצע המירוץ, והנה, אנחנו כבר מעבר לאמצע יוני, פסטיבל ירושלים או-טו-טו מתחיל, והנה רק היום אנחנו מתחילים.

ועכשיו כבר אפשר לגלות שכמעט כל הסרטים המסקרנים של השנה נמצאים בתחרות האופיר, אף אחד מהם לא מחכה לשנה הבאה, וכך יש לנו 27 סרטים בתחרות, מספר דומה לשנים שעברו, רובם סרטים שלא הופצו או לא נחשפו לקהל הרחב. מה שאומר גם שבשנה הבאה, אם סעיף ההפצה אכן יאכף, אנחנו נישאר עם הסרט החדש של של הבמאי של "סוף העולם שמאלה" (שעדיין לא מוכן, ולכן לא נמצא בתחרות השנה) נגד הסרט החדש של הבמאי של "גויאבות". ואם להאמין להסטוריה, ולדיווחים על כך שאבי נשר הוא סוג של פרסונה-נון-גראטה באקדמיה הישראלית, קובי מחט עוד עשוי/עלול לזכות באופיר בשנה הבאה (ולייצג את ישראל באוסקר האמריקאי. את הקלקול הזה עוד לא תיקנו), כך שיכול להיות שהסעיף שמחייב את הסרטים המתמודדים לאופיר להיות מופצים לקהל הרחב לא ייושם בשנה הבאה / יידחה בשנה/ יבוטל לגמרי.

אבל בינתיים בואו נדבר על מה שכן יש בתחרות השנה:

27 סרטים. מתוכם רק 5 כבר הופצו בהפצה מסחרית רגילה לקהל הרחב. רק אחד מהם ראוי ומקסים:

"אבוללה" – סרט נהדר. אין לו סיכוי באופיר.

"ג'נקשן 48" – סרט בינוני. אחלה מוסיקה.

"ילד טוב ירושלים". סרט בינוני. וזהו.

"ברש" – עוד סרט בינוני.

"רבין יום אחרון" – אחד הסרטים הכי גרועים לטעמי שראיתי השנה. והו, כה ארוך…

עוד שני סרטים ראיתי, ועדיין לא הופצו:

"תיקון" – סרט נפלא של אבישי סיוון. זוכה הפרס הראשון בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה באה, ואחרי סיבוב פסטיבלים מסיבי ברחבי העולם. לאחרונה יצא להפצה מסחרית בארה"ב, אבל המפיצים שלו בישראל עדיין חוככים בדעתם מה לעשות עם הסרט הכל כך מיוחד הזה. סרט בשחור לבן, עם כמה סצינות בוטות ומרתיעות (שעלולות, כנראה, להבריח צופים, מנקודת מבט מפיצית), אבל עם הרבה מחשבה וכוונה מרתקת. אני אעלה פוסט על הסרט הזה השבוע כאן בבלוג.

"סופת חול" – סרט ישראלי-בדואי. זוכה הפרס הראשון בפסטיבל סאנדאנס האחרון. ראיתי את הסרט היפה הזה בפסטיבל ברלין השנה, וכתבתי עליו כאן.

וחוץ מזה, החשודים הרגילים שלא הופצו עדיין:

"להציל את נטע" – ניר ברגמן חדש! אחד הבמאים הכי טובים שיש בישראל (לא היה דבר שהוא עשה ולא אהבתי) חוזר עם סרט שמספר 5 סיפורים שונים על בחור בשם נטע. יוקרן בפסטיבל ירושלים הקרוב.

"אבינו" – מני יעיש חדש! סוף סוף, סרטו החדש של הבמאי של "המשגיחים" שמאוד אהבתי. הוקרן בפסטיבל דרום (יאיר רוה ראה ואהב), ויוקרן בפסטיבל ירושלים הקרוב. נדמה שיש בסרט הזה את אותה אנרגיה שהיתה ב"משגיחים", רק בהפקה מושקעת יותר.

"לעבור את הקיר" – רמה בורשטיין חוזרת! כמה שנים אחרי "למלא את החלל" הנהדר, סרטה החדש של בורשטיין ימשיך את הדיון האמוני, הפעם כנראה בסרט יותר קליל. הפרטים על פסטיבל ונציה המתקרב מתחילים לטפטף לעיתונות (סרט הפתיחה יהיה "לה לה לנד", החדש של דמיאן צ'אזל, ההוא שביים את "וויפלאש". כנראה ידבר חזק באוסקרים בשנה הבאה), כך שאני מצפה לשמוע בקרוב מאוד ש"לעבור את הקיר" יוקרן בלידו ("למלא את החלל" הביא את פרס השחקנית של פסטיבל ונציה להדס ירון. החדש יביא את פרס המשחק לעוז זהבי?).

"מעבר להרים ולגבעות" – ערן קולירין חדש! הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, וזכה לביקורות מעורבות, או חיוביות מינוס. אבל קולירין הוא כזה. קרוב לעשור אחרי ש"ביקור התזמורת" הפך למאמי הבינלאומי, וכמה שנים אחרי "ההתחלפות" המשונה, שעולם שלם גירד בפדחתו ולא התחבר אליו, חוץ מכמה ווירדואים (כולל אותי), מגיע סרטו החדש של קולירין. אני מניח שהתגובות יהיו יותר קרובות באופיין לאלו שקיבל "ההתחלפות", אבל מבחינתי זה דווקא בסדר, כי אני אהבתי את הקודם.

"שבוע ויום" – הסרט של אסף פולונסקי הפך למאמי הבינלאומי החדש. אחרי הקרנתו בפסטיבל קאן האחרון הוא זכה לביקורות חמות מאוד, ונמכר להפצה בינלאומית רחבה. תגובה דומה למה שקרה עם "ביקור התזמורת". יוקרן בפסטיבל ירושלים הקרוב. אחד המועמדים המרכזיים לזכייה באופיר השנה.

"חדרי הבית" – איתן גרין חדש! ב-36 שנות קריירה, גרין ביים 6 סרטים (ועוד אחד לטלוויזיה). זה השביעי. הוא תמיד חם ואנושי, ואני בד"כ אוהב את הסרטים שלו. הסרטים של גרין צנועים בד"כ, לא דורשים במפגיע תשומת לב, אבל אולי דווקא בגלל זה מקסים ומרגש לגלות אותם. הוקרן בפסטיבל דרום האחרון, ויהיה גם בפסטיבל ירושלים המתקרב.

"הפורצת" – הגר בן אשר חוזרת! אמנם הסרט הזה נעדר באופן חשוד מסצינת הפסטיבלים, אבל עדיין בכורת הבימוי שלה מלפני כמה שנים, "הנותנת", היתה מאוד מרשימה, ו"הפורצת" מאוד מסקרן אותי.

"נמל בית" – ארז תדמור חדש! בית החרושת לסרטים ע"ש ארז תדמור ממשיך לייצר בקצב מסחרר. בניגוד למה שאפשר אולי לחשוב, הכמות במקרה הזה לא מעידה על הדרדרות באיכות. הסרטים של תדמור תמיד יפים ומרגשים, אם כי הם תמיד מרמזים על כך שיש שם משהו יותר טוב שאיכשהו לא באמת מגיע למיצוי מלא. אולי הפעם, עם יורם חטב שחוזר למסך אחרי היעדרות ארוכה (אם אני לא טועה, הפעם האחרונה שראיתי את חטב בסרט זה היה ב-2003 ב"אסונות של נינה"), ועם קאסט גדול שתומך, ועם המיומנות המוכחת של תדמור, אולי הפעם זה יהיה הטוב בסרטיו של תדמור. גם הסרט הזה יהיה חזק במירוץ (הסרטים של תדמור זוכים בפרסים באופיר. אם הכל ילך כמתוכנן, גם זה בטח ייקח משהו).

"הכל שבור ורוקד" – נוני גפן חדש! כמה שנים אחרי "לא בתל אביב" הרענן, חוזר נוני גפן בסרט שנדמה דומה ברוחו, אם כי מושקע יותר. כמו הקודם, גם זה נדמה כסרט משונה, עם ראש אחר, לא קונבנציונלי. מסקרן אותי הסרט הזה. הוקרן בהקרנה חצי סודית בפסטיבל דרום (אורון שמיר ראה ואהב).

"לב שקט מאוד" – איתן ענר חדש! אולי זה הסרט שסוף סוף יקיים את ההבטחה שנקשרה בשמו של ענר, אי שם בסוף שנות ה-90. במאי רגיש ונהדר שלא באמת מצליח לפרוץ, הפעם בסיפור שנדמה עז רגש אבל גם מאופק, ועם אניה בוקשטיין בתפקיד הראשי.

"הרמוניה" – אורי סיוון חוזר! דמות המשנה ב"ואלס עם בשיר", ששיתף פעולה עם פולמן גם ב"קלרה הקדושה" לפני 20 שנה, וגם יצר את סדרת הטלויזיה היפה "יחפים", הנה הוא חוזר עם סרט שאמור להיות תאומו הלא זהה של "לב שקט מאוד"  – גם הוא סרט על נגנים בתזמורת קלאסית בירושלים, וגם כאן אמור להיות סרט מרגש ומאופק. וביחד עם הסרט החדש של איתן גרין, אולי הרגישות החדשה-חדשה מגיעה לקולנוע הישראלי (הסרט יוקרן בפסטיבל ירושלים הקרוב).

"סופעולם" – רוני קידר. היו לא מעט שהתלהבו מ"ג'ו ובל", סרטה הקודם של קידר. אני ראיתי שם בעיקר כשרון והבטחה לעתיד, אבל גם סרט בוסרי למדי, משהו קצר ומלהיב שהתרחב בצורה מעיקה לפיצ'ר שלא מחזיק את כל דקות המסך שלו. "סופעולם" אמור להיות עוד שלב בדרך, ולא הדבר עצמו, כי הסרט הזה, שכבר הוקרן בפסטיבלים אבל עדיין לא הופץ, צולם בתקציב קטן במיוחד במשך לילה אחד בלוקיישן אחד. בשנה הבאה קידר אמורה להביא את הסרט המושקע הראשון שלה, אבל בינתיים "סופעולם" אמור להיות אקספרימנט מעניין.

"עניינים אישיים" – הסרט הערבי-ישראלי-פלסטיני של מהא חאג' הוקרן בפסטיבל קאן האחרון וזכה לקבלת פנים חמה, והוא נוסף ברגע האחרון לרשימת ההקרנות. האם מכאן תבוא ההפתעה של תחרות האופיר?

"ישמח חתני" – משום מה נדמה לי שאם יהיה סרט של במאי אלמוני שיפרוץ קדימה, נראה לי שזה יהיה הסרט. סיפור של קריסת עזרת נשים בבית כנסת, ושל קבוצת נשים שיוצאת למלחמה ברב כריזמטי – נשמע כמו דרמה מרתקת, ונדמה לי שיונייטד קינג ידחפו את הסרט הזה באופיר (ברשימת ה"בקרוב" באתר של סינמה סיטי, זה הסרט הישראלי היחיד כרגע. חוץ מ"ג'רוזלם" שהתמודד בשנה שעברה, ו"האוצר מעבר לנהר", שיהיה כבר בשנה הבאה).

והנה סקרתי בפוסט הזה 21 מתוך 27 הסרטים שבתחרות. פרסי אופיר לשנת 2016 מתפקעים מסרטים מסקרנים, ועדיין התחרות הזאת מקולקלת. מוש דנון מנסה לתקן אותה, אבל זה עוד ייקח זמן. בינתיים זה מה שיש לנו, וזה יכול להיות לא מעט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פרסי אופיר 2016: התחלה

  1. סיכום קצר משדרות:
    "מעבר להרים וגבעות" מצוין זהו מעין שילוב מדויק בין החום והומר של "ביקור התזמורת" למוזרות של "ההתחלפות" (שלא האהבתי). מצד שני זה עלול להבריח אנשים.

    "חדרי בית" סרט יפה, אך מינורי ועלול ללכת לעיבוד בשנה יחסית חזקה (לפחות על הנייר).

    "אבינו" התחברתי הרבה פחות מאשר ל"המשגיחים". סרטו הראשון של יעיש היה הרבה יותר כיפי ושנון מאשר "אבינו" שמרגיש קצת כבד, הרצינות שיעיש עדיין לא מצליח להחזיק.

    ו"סופעולם" שהיה בדרום לפני שנתיים (!) מאכזב גם הוא, גדול האכזבה כגודל הצפייה ("ג'ו ובל" היה אחד הסרטים הישראלים האהובים עליי בשנה שלו).

    נ.ב. אני מניח שצחקת לגבי שנה הבאה, אבל כדאי להזכיר שיהיו סרטים חדשים קוסשווילי וקידר (שכבר הזכרת לא פעם) וגם סרט חדש של ירון שני (הפעם לבדו) ושמוליק מעוז, שבי גביזון, אז משעמם לא יהיה…
    ——————
    איתן לספרטק: 1. פריוויו קטן לימים הקרובים: "אבינו" סרט נפלא בעיניי. ואם מה שקרה אחרי ההקרנה הוא איזשהו מדד (חברי האקדמיה שצפו בסרט הרגישו, ברובם, כמוני) – אז הסרט הזה ידבר חזק באופיר (ונראה לי גם שילך חזק בקופות); לא התחברתי ל"מעבר להרים ולגבעות", ולא נשארתי כדי לעשות מינגלינג ולראות מה חושבים האחרים; 2. כן, בוודאי שצחקתי לגבי השנה הבאה, ורק אחרי שפרסמתי את הפוסט נזכרתי שיש סרט חדש של שבי גביזון (הסינופסיס שקראתי הזכיר לי קצת את "פרחים שבורים" של ג'רמוש). אבל אני פחות התלהבתי מ"לבנון", ו"עג'מי" האדיר בעיניי הוא סרט חד פעמי. לא יהיה עוד כמוהו. אז ירון שני הוא חידה בעיניי. נראה לי שקוסשוילי ידלג על האופירים. הסרט שלו צריך להיות כבר מוכן לדעתי. ועל כל מקרה, זה עדיין לא מספיק לתחרות האופיר 2017.

  2. תיקון – מופתי!
    לא רוצה חלילה לזלזל במכובדיי האקדמיה, אבל יש לי תחושה שכמו אור והגננת והנותנת הוא לא יזכה לגבהים לו הוא ראוי. אם כן, האקדמיה כמו כל אקדמיה… עדיפה השתיקה 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s