הרומן של מגי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Maggie's Plan)

בחורה צעירה מתחילה להתייאש מגברים, ודווקא אז היא פוגשת את אהבת חייה. הוא נשוי. לא נורא. הם מתאהבים, הוא עוזב את אשתו למענה. 4 שנים וילדה אחת אחרי, נמאס לה ממנו, והיא מתחילה לרקום תכנית להחזיר אותו לאשתו הראשונה. נשמע כמו קומדיה רומנטית חביבה ולא מחייבת. מה רע?

רע. סרט לא טוב בכלל.

כי רבקה מילר הבמאית מנסה כאן להיות וודי אלן. אבל מה שהמאסטר המקשיש כבר שכח, מילר, גם היא כבר ותיקה למדי, כנראה לא תלמד. כי מה שמילר עושה כאן הוא חיקוי עלוב של אלן, מבלי באמת להכניס את התבלין האישי שלה.

maggie's planכי, למשל, גיבורי הסיפור הם אנשים משכילים שלומדים / מלמדים דברים נורא מסובכים באוניברסיטה. מה זה בדיוק, ולמה זה קשור לסיפור? לא ממש משנה. וודי אלן עושה את זה, אז גם מילר. ואצל אלן תמיד יש אנשים שכותבים/ משחקים/ מתעסקים באמנות כלשהי. אז גם פה. הוא כותב ספר, ועל הרקע הזה הם נפגשים ומתאהבים. אבל אין בסיפור שום דבר מלבד שיקוף החיים שלו, והסיפור הזה אף פעם לא נגמר ולא מתפתח לשום כיוון.

הסצינות כאן, בבימויה של מילר, קצרות מדי. מתחילות הרבה פעמים מהאמצע, ולא ממש מגיעות למיצוי דרמטי או קומי או מיצוי כלשהו. נדמה שמילר מצלמת רק את מה שצריך, אבל מונעת ממני כל תחושה של חיים אמיתיים שיש מסביב לאנשים האלו, והתוצאה היא סרט שמפזר סביבו הרגשה מלאכותית, וכתוצאה מכך לא אכפת לי בכלל מה קורה עם הדמויות האלו. כך שגם אם יש, בין השורות, איזושהי אמירה על מצב האשה בחיים המודרנים, על איך היא יכולה לנהל קריירה וחיים פרטיים במקביל, אין לאמירה הזו הזו כל תוקף, כי לדמויות האלו אין בעצם קיום. אני לא מאמין לדבר שנאמר כאן, כי אין בנייה של עולם שבתוכו מתנהלות הדמויות האלו, כך שגם הניו-יורקיות הכל כך מוכרת של סרטי וודי אלן עוברת אלי באולם כמניירה, כחיקוי של אלן, ולא כחלק מהעולם של מילר.

שלא לדבר על איפיון הדמות המשונה של השחקנית הראשית, גרטה גרוויג, המתהלכת כאן בגמלוניות מסוימת, כי זה מה שהיא עושה בסרטים אחרים וזה נראה טוב שם, אז למה לא כאן (זה היה חלק מאיפיון הדמות הכל כך מדויק בסרט המקסים "פרנסס הא", אבל היה שם עולם שלם מסביב. פה זה לא קיים), וג'וליאן מור עושה דמות משנה מוקצנת מאוד עם מבטא בלתי אפשרי ללא שום הסבר רציונלי, וזה לא מצחיק, או אמין, או בכלל רצוי.

בקיצור, סרט שכולו חיקוי וודי אלן מבלי באמת להוסיף תבלין כלשהו שיצדיק את קיומו של הסרט הזה הופך את "הרומן של מגי" לסרט מיותר וחסר חן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הרומן של מגי: הביקורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s