העי"ג: הביקורת

(שם הסרט במקור: The BFG)

ואולי היה צריך להתחיל את הסרט הזה מהסוף. אמא מעירה את ילדתה הקטנה. היא קמה, מתמתחת, הולכת אל החלון. "חלמתי חלום…", ואז, כל הסרט שהיינו צופים בו היה החלום שלה. כי חלומות, סרטים, הצגות, יצירות אמנות, כל מה שקשור בדמיון שלנו, הרי כל אלו בנויים מהחומרים היומיומיים שלנו. גם העולמות הפנטסטיים ביותר, גם הסיוטים שלנו על מפלצות או ענקים, גם בהם יש חומרים שלקוחים מהחיים שלנו.

אבל הסרט לא מתחיל בסוף. הוא מתחיל בלונדון (בחירה מוזרה, אגב: שוט ראשון של הסרט הוא אוטובוס דו-קומתי לונדוני טיפוסי נוסע על גשר אל עבר הביג-בן. שני הסימבולים הלונדונים הבולטים ביותר, בסרט שביים אמריקאי), עם ילדה שאנחנו לא מכירים, שכבר מספרת לנו על שעת הכישוף (למה היא שונה מכל שעה אחרת של היום או הלילה? לא ידוע), השעה שבה הבוגימן יוצא (מיהו הבוגימן? למה הוא כזה מפחיד דווקא את הילדה הספיציפית הזו? גם לא ידוע).

bfgהסרט מתחיל בלי להמשיך לקרוא